מקורי מנהגים ה

מגבול ארצו פרסה אחת או שתים לכנסיות עיר גבול אחרת. יעמוד כאלם לא יפתח פיו ולא ידע ולא יבין אף מלה אחת מתפלת הציבור. או אם יתאספו בתי אבות מארצות שונות אל אדמת נכר לקלניא אחת כאשר עלתה בימינו. או כמו התקבצו הנפרדים אל מקום אחד כן יתפרדו הנקבצים ע"י תפלתם. כי בטרם ידעו. לדבר נכונה לשון הארץ הזאת. ויתפללו בחברת כנסי' אחת לא ישמע איש שפת רעהו ואשה שפת רעותה. ומשפט אחד יהיה להם עם דור הפלגה. גם איך יצויר סידור השוה לכל. אם נתפלל כאשר ידבר איש אל רעהו כלשון צאינה וראינה ושאר ספרים ישינים המחוברים לחכמת נשים. אז יהיה חוכא וטלולא. לא תואר לו ולא הדר. אם בלשון צחה ונקי' קלה ומבוארה גם היא לא תנעם לאוזן ולא תעיר את הרוח. הלא כל תפילותינו מראשית ועד אחרית השנה. מתורגמת אשכנזית. ולא יעלה על לב איש לעולם לתת להתרגום יתר שאת ומשפט הבכורה וטוב לו להתפלל עברית אף שאינו מבין. ואם תהיה מערכת התפלה בלשון מדברת גדולות דרך שיר ומליצה. יש עוד לשאול לפני איזה הדור יסתעף התיקון. אם לדור הנוכחי. הן ירהבו הנער בזקן בני הנעורים אשר לא הגיעו עוד לכלל השנים לצירוף מנין. ההולכים לבית הס' ולומדים כתב ולשון. המה יבינו מה שידברו. אולם האנשים אשר באו בימים. אף אלה המבינים בל"הק מלבד דלת עם הארץ. הלא ישתאו לקול ענות דברים ויעמדו כמו נד בבלי דעת או ישימו מחסום לפיהם או יהיה למו פתח פתוח והזבובים ילכו בתוכם הלך ושב. כי לה"ק זה יבין שמועה. וזה יודע לקרות. ואשכנזיות וכמוה. אף קרוא כל ידעו. ומה יועילו חכמים בתקנתם הלא מבואר להדיא בתוס' ריש פ"ז דסוטה ומביאו המג"א סי' ס"ב סק"א דבכל לשון שמתפלל. צריך שיבין הלשון ההוא דוקא. וכי תאמר דורות אלה אשר יולדו. המה ילמדו לשון ארצותם באר היטב בנעוריהם ויסתעף התיקון לעם נולד. אם כן איפוא. הלא לה"ק לא נופל מהם. והן לה יתר שאת ויתר עוז להתלמד בבית הספר. למען דעת כל עמי הארץ לשפוך בה שיחו בבהכ"נ. ומדוע נמיר טוב ברע. להשליך את הקדש זרה הלאה ולבחור תמורתו לשון חול. גם איך נחליף לשון. אשר יסודתה מיום הוסדה הארץ (בראשית רבה פ"יח) ותבניתה עומדת לעד לעולם. עד כי אין באיש כח ליפות הלשון מאשר היתה כבתחילה. או לדחות תיבה אחת מיסוד הלשון ולבחור אחרת תחתי'. עם לשון לעז הצעירה ממנה וכפעם בפעם יציץ וחלף. עד כי הלשונות. אשר הלועזים הטיבו אשר דיברו מזה מאתים שנה. כמעט אין מבין אותם מבניהם אחריהם בימינו. וכן יאריכו ימים. והלועזים אשר יהיו בימים ההם. לא יבינו את לשונות אבותיהם שבימינו כי משחתם בהם מום בם. איך נחליף תפלותינו אשר התקינו בלשונותן קדושי עליון והמכתב מכתב אלקים הוא. עם תחינות המסורות לכל. אם זכר ואם נקבה תלד אותן. למה יגרע שם אבינו הכולל בקריאתו שם אדנות ובכתיבתו היה הוה ויהיה כמבואר בטור ומחבר א"ח סי' ה' לכנותו בשם ערום ועריה. ואפילו התפלה בשלומה של מלכות שנתיסדה את הכל התקינו בלשונינו ולא רצו לתקן שעמי הארצות והנשים יתפללו בכל לשון שהם שומעים. והוא למען שפה נכרי' אל המקדש לא תבוא. וכן ראינו כי ברכה אחת היא לנו המשולשת בתורה עפ"י הדיבור ממש היא ברכת כהנים שבתפלתנו. ואותה צוה ה' לאומרה בל"הק דוקא כאשר באה בו הקבלה מן כה תברכו (סוטה דף ל"ח ע"א) ומזה נקיש על כל התפלות כי מצות המלך הוא וזה רצונו של מקום ומדוע היום נדחי ישראל ידחו את לשונם על בלימה. אבל הוא הבל ורעות רוח. כי נדחק לה"ק בעוצם יד מבתי הספר וכאשר יאמרו המושלים. לומדים שבעים לשונות ולא יהודית. לכל זמן ושעת כושר לכל חפץ למלאכת מחשבת גלילות הארץ. תולדות