מקורי מנהגים לב

נזמיהן לעגל ומבואר בטור ומחבר מג"א וט"ז והטור כ' בשם אחי' הריז"ל לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגו' פסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מ"ת הי' בשופר מאילו של יצחק סוכה כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנ' שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מה' ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא עכ"ל ויש בכתוב זכר לאיסור מלאכה בכ"ח שנ' אל המקום אשר הסתרת שם ביום המעש' ות"י ביומא דחולא כי אותו היו' הי' ר"ח מכלל שהוא אסור בעשיית מלאכה עכ"ל. והנה רבינו ירוח' כ' כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעש' מלאכה אחר' והיה להן או לאסור כל מלאכה לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה עכ"ל והש"ל כ' דאין רשות לבטל המנהג כו' שהרי קבעוהו לחוק מימי מרע"ה ע"כ אמנם המנהג מבואר בטעם וסבר' בתשב"ץ חלק וענין הנ"ל וז"ל מה שנהגו הנשי' איסור לטוות ונהגו היתר בשאר מלאכות בתפירה וכיוצא בה הוא לפי שבמלאכ' המשכן שנזדרזו יותר מן האנשים שנ' ויבואו האנשים על הנשים כתיב וכל אשה חכמת לב בידי' טוו ויביאו מטוה וכתיב טוו את העזים שהיתה חכמה יתירה ולפי שאנשים נזדרזו במעשה עגל יותר מן הנשים כו' לפ"ז ניטל מן האנשים איסור מלאכה בר"ח מפני זריזותם בעגל ועצלתם במלאכת המשכן וניתן אל הנשים שנתעצלו בעגל ונזדרזו במשכן: סימן לז הנשים נוהגות להתרחק לבלתי שמוע קידוש לבנה

תיבת קידוש לבנה הוא ע"פ מה דאית' בש"ר פט"ו החודש הזה לכם משל למלך שקידש אשה וכתב לה מתנה מועטת כיון שבא ללקחה נותן לה מתנות רבות כבעל כך עיה"ז אירוסין הוא שנ' וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה לבד שנ' החודש הזה לכם אכן לימות המשיח יהיו נשואין שנ' כי בועליך עושיך באותו שעה מוסר להם הכל שנ' והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע כו' עכ"ל וכיון שמדמה אותם לאירוסין מכונה קידוש לבנ' מלשון קידושין ומ"ש דוד מלך ישראל חו"ק דאיתא בשע"אפ דה' תיבות אלו בגי' ראש חודש ולכן אומרי' אותו כמו שאומר הללו אל בקדשו וגו' מפני שנרמז בו ג"כ י"ב חדשי השנה ובמהרש"א ח"א מס' סנהדרין כ' בשם המד' וכמו שהלבנה אחר ט"ו יום שנתמלאה תתחיל לחסור כן היה מלכות ב"ד אחר שהיו מזרעו ט"ו מלכי' נחסר המלכו' בימי צדקיה כו' וכמו הלבנה שהולכ' ומתחסרת ט"ו יום עד שתחסר לגמרי ואח"כ מתחדשה באורה כן אחר שתכלה מלכות ב"ד לגמרי כו' שוב תתחדש מלכותו כו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בפ' וישב בשם ר' נחוניא בה"ק כמו שהל' נפרצ' ונבנית נפרצ' ונבנית כך הוא ענין האומה הזאת ומלכו' ב"ד מתחיל' היותו עתי' לפרצות עת"נב עד יבא זמן בניינו לעד שנא' ובניתי לדור ודור כסאך סלה כו' ע"ש ועי' בע"ק שער לח מ"ש מענין הלבנה וטעם התרחקות הנשים עיין בשל"ה שער האותיו' וז"ל לע"ל ילך פגם הלבנה ותהיה אור הלבנה כאור כו' אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקין ממצוה זו אע"פ שמקיימין הרבה מ"ע שהז"ג כמו שופר ולולב ולא ראינו מעול' מקיימין קידוש לבנה אף שהן נזהרו' בכל התפלות מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה ומתרחקות מפני הבושה וכו' ע"ש וכ"כ הזהר פ' תרומה: סימן לח נוהגים לאכול מאכלי חלב לעתים ידועות

בפי' פרדס איתא דבע"פ אוכלים חלב משום שהחלב מכביד את הגוף כמו ביעל גבי סיסרא ומיישן ביום ונעורים בלילה ושואלים מה נשתנה ובשבועות אוכלים מאכלי חלב רמז לטעמי תורה שנ' מנחה חדשה לד' בשבועותיכם ר"ת מחלב עכ"ל והרמ"א באו"ח סי' תצ"ד כתב כמו השני תבשילין שלוקחין בל"פ זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השולחן שהיא