מקורי מנהגים ל

וישובו כדי שיצילם השי"ת מד' תקופות השנה והט"ז מביא זה בקיצור ע"ש: סימן לג אחר קריאת התורה מפטירין בנביא

אין לה שום שייכות לקריאה. דהא אינו עולה למנין שבעה ואנו אומרים קדיש בין שביעי למפטיר. כדי להראות שאינו מן המנין וגם מש"ה קטן אף שלא הגיע לחינוך יכול להפטיר. וכ"כ התשב"ץ ח"ג ענין ש"כ ובחלק שני ענין ע' כתב עוד שכיון שהמפטיר הוא צריך לקרות לכבוד התורה. ואינו ממנין שבעה. עשו בו היכר לקרות מה שכבר קרא המשלים וכו' ע"ש. ותקנו למפטיר ז' ברכות דהיינו שתים על קריאת התורה ואחת אשר בחר בנביאים הרי ג' לפני הפטרה וד' לאחריה הרי זיין כנגד שנקראו בתורה כמבואר בש"ע סי' רפ"ד ומקור התיקון איתא בתשבי שרש פטר מפני שאנטיוכס הרשע מלך יון. גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים ורצה לבטל תקנת עזרא וחששו פן תשכח התורה לקחו ישראל פרשה אחת מן הנביאים שענינו דומה לפרשת שבת וקראוה ע"י קטנים ובזה נפטרו מתקנת עזרא וגם האויבים לא נתנו לב ע"ז ע"ש וכעין זה כתב הט"ז בא"ח סי' רפ"ד ולפ"ז לא יאות עבדי דכל הציבור קוראים ההפטרה עם המפטיר רק המפטיר צריך שיאמר בקול והקהל שומע כמו בקריאת ס"ת כיון דנתקנה במקומה וכ"כ המג"א סי' הנ"ל שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת עכ"ל. ושם הפטורה ר"ל פטורים ויוצאים ידי התקנה. ולכוונת ר' אליהו אשכנזי בספרו התשבי שרש הנ"ל נקראה הפטרה מלשון הפסקה משום דהיא סוף הקריאה והנה עכשיו אף דבטלה הגזירה מקיימין המנהג לאות ולזכר כמו ק"ש בקדושה דבכולם הניחו תקנתם זכר לדורות: סימן לד במ"ש מברכים על הנר ובשמים ומסתכלים בצפרנים ושופכים מן הכוס בשעת מזיגה ולאחר שתיה

מברכת הנר כתב השל"ה בהל' שבת וז"ל במ"ש מברכי' על הנר כי אז התחלת ימי המעש' ויאמר אלהי' יהי אור ומברכים להשי"ת ומודי' כי הוא הבור' ואז כשמברך ומבדיל מותר אח"כ במלאכ' כסוד כל ברכת הנהנין שאחר שבירך על הדבר מותר ליהנות עכ"ל ואמרו ז"ל בפסחים דף כ"ג ע"ב אין מברכים על האור אלא במ"ש הואיל ותחילת ברייתו הוא וכ"כ בב"ר תניא ר' ישמעאל מפני מה מברכים על הנר במ"ש הואיל ותחילת ברייתו הוא וכ"כ בב"ר תניא ר' מפני מה מברכים על הנר במ"ש מפני שהוא תחילת ברייתו ע"כ וכ"כ הכלבו דבמוצאי י"כ אין מברכים על האור היוצא מאבני' ומעצי' ובמוצאי שבת מברכי' עליו והטעם דמקילין במ"ש שמצינו בהגד' בירושלמי במוצאי שבת זימן הקב"ה לאדה"ר שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם אור וברך בורא מאורי האש ולפיכך מברכי' במ"ש על כל אור שבעולם ואפי' על היוצא מעצי' ואבני' לפי שזהו כעין ברייתו אבל ביה"כ שאין לומר טעם זה אין מברכי' אלא על האור ששבת עכ"ל ובפרקי דר"א פכ"א אי' בין השמשו' היה אדה"ר יושב ומהרהר בלבו ואמר אוי לי שמא הנחש שהטעני יבוא בערב וישופני עקב נשתלח לו עמוד של האש להאיר לו ולשמרו מכל רע ראה האדם את עמוד האש שמח בלבו ואמר בא"י מאורי האש. ומה שמברכים על הבשמי' דאיתא בס' הבחיי פ' וישלח ויהי ביום השלישי בהיותם כואבי' ידוע מדרך חכמת הטבע כי כל ג' חלוש בכל הנבראים כולם בין שהוא יום ג' ללידה בין לימ"ע שהרי יום ג' כוכב מאדים ומזה ארז"ל אנשי מעמד לא היו מתענין ביום הראשון מפני שהוא ג' ליצירה פי' ליצירת אדה"ר שנברא בששי וזהו טעם ברכת עצי בשמי' במ"ש כדי לחזק כח נפש השכלית בריח טוב עכ"ל. והטור