מקורי מנהגים כח

קערה מלאה מים ונר דולק אצלה משך ז' ימי האבילות וכו' מנהג אשר לא יעשה כן בישראל הוא וכן הסכמת אחרונים דהנר שמדליקין הוא מנהג נכון אבל מה שמעמידין צלוחית של מים ומפה ואומרים שהנשמה טובלת בה ומתנגבת במפה הוא מדרכי האמורי וצריך לבטל מנהג הזה. ואסור בגיהוץ ותספורת כל ל' מדאיתא בזוהר ויקהל דף ר"ט לית נשמתא דלא תקבל עונשא תלתין יומין עד לא תעיל בגנתא וכו' ולכך תלתין יומין אינון לגיהוץ ותספורת וכמו שאותה נשמה הנפטרת אינה לבושה מחלצות עד אחר ל' יום להתראות פני קדושי עליון ולהסתוסף בעולם כמו כן קרובו אשר כנפשו לא ילבש בגד מגוהץ על בשרו. ובלחם הפנים כ' ז"ל אבל נוטריקון א' אב אם אח אחות אשה ב' בן בת שצריך כל אחד מהם להתאבל ל' יום וכן כתיב בפ' תצא ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וכן במיתת משה כתיב ויבכו ב"י את משה כו' שלשים יום והנה ע' ימי שנות האדם אינם שוים בכח וגבורה אבל שלשים שנה הראשונים הם בתגבורת הכח כאמרם חז"ל לכן קבעו חז"ל ג' ימים לבכי היינו ג' ימים הראשונים נגד היקף הגדול של שלשים שנה הראשונים יהי' בהם תגבורת הבכי נגד תגבורת הכח שבעה להספד הוא היקף הקטן של ז' שביעיות ושלשים לגיהוץ ותספורת. היינו יום לשנה יום לשנה נגד שלשים שנה שמיפה האדם א"ע בלבושים מגוהצים ובתגלחת למען יהיה נחמד למראה. וקצת מעין זה כ' האברנאל בפ' וזאת הברכה ועיין עוד מזה בבעל עקידה שער נ"ט: סימן כט משטחין דשא בב"הכנ ביום הכיפורים

עניין השטחת איזה דבר על הקרקע היא כדי להפסיק בין כרעיו ופניו לבין הרצפה משום דרוב בתי כנסיות מרוצפים באבנים ואסיר לשטוח אפיו על הרצפה כדאי' במס' מגילה דף כ"ב רב לא נפיל על אפוי מדכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עלי' וצריך לנהוג כך אפילו באין שם אבן משכית שמ' יש תחת הקרקע רצפת אבנים ונבנה עליה וקרקע לא חשיב הפסק כמ"ש המג"א סי' קל"א ותיקנו ז"ל ביו"הכ דוקא משום דבאותו יום הקדוש אנו כורעים בכל אזכרה ואזכרה של השם כמ"ש אבי העזרי מביאו הטור בא"ח סי' תרכ"א מדמצינו כן בספרים החיצונים דכשמסר ר' נחוני' בן הקנה את השם לתלמידיו צוה להם לכרוע וליפול על פניהם וכן אנו עושים לדוגמא כן הוא בשל"ה וכן אי' בבאר היטב סימן קל"ד דבר"ה א"צ עשבים דאין נופלין על פניהם רק כורעים ומשתחוים בעלינו אבל ביו"הכ נופלים על פניהם בסדר העבודה אמנם אפילו בב"הכ שמרוצפת באבנים א"צ דוקא דשא (הייא) אלא אפי' רק פורש מפה תחת כרעיו על הקרקע להפסיק נמי שפיר דמי: סימן ל בפורים קודם קריאת המגילה נותנים מחצית השקל

כתב הרמ"א סי' תרצ"ד וז"ל י"א שיש ליתן קודם פורי' מחצי' מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר ומאחר דג' פעמים כתיב בפרשה תרומה יש ליתן שלשה עכ"ל וביאור הענין נ"ל דאי' בהגהת של"ה הרבה דמיונות לאדם להמטבע כמו שהמשא ומתן של המטבע לעשות הלואה בשטר והלואה בפה כן האדם יעסוק בתורה שבכתב ושבעל פה כמו שרגילים לעשות ערבות בהלואה כך כל ישראל ערבים זל"ז וכן בעונש ושכר פרעון אי' במס' ע"ז דף ד' רק אתכם ידעתי מכל העמים על כן וכו' משל לנושה לשני ב"א (א' אוהבו וא' שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת) ואדם הבליעל הוא המטבע מזויפת ועל המטבע טובה נאמר להודיע טבעך בעולם עכ"ל. ועפי"ז פרשתי מה דאיתא שקלים דף ג' ובמדבר רבה פ"יב אמר ר' מאיר כמין מטבע של אש