מקורי מנהגים כד

סימן כ הכלה מקפת ג' פעמים את החתן

כמו ברצועת התפילין דכורכים ג' כריכות באצבע האמצעי כמ"ש המג"א וכתב מהר"ן שפירא בס' מצות שמורים דכנגד ג' כריכות אלו כתי' בפסוק וארשתיך ע"כ כשעושים ג' כריכות אלו סביב האצבע ראוי לומר פסוקים אלו וארשתיך ויכוין שע"י ג' כריכות אלו יקשור השכינה עם הקב"ה כי הוא דוגמת הקידושין עכ"ל וכדאי' בטעמי מצות הרקאנטי כי תכלית זיווג איש ואשה הוא רמז זיווג כנסת ישראל לשכינה כו' ע"ש. והשל"ה כתב בשם התיקוני' בצלם אלהים ברא אותו. בצלמו בתפילין דרישא בגוונא דתפילין דמארי עלמא כו' רצועה כרוכה באצבעי' שמאלית דא קידושין והזכר נתן לה ומכאן אמר מורי ע"ה שאין ראוי לכרוך הרצועה על האצבע עד שיניח תפילין של ראש שהוא סוד הזכר שאם עדיין לא בא הזכר קידושין מהיכן וכו' מכל זה נראה ברור דכמו שכורכים ג' פעמים הרצועה באצבע לשם קדושין כ"י לשכינה. כן הנקבה תסובב גבר ג"פ. דכמו שאנחנו מאורשים לשכינה בג' דברים. לעולם באמת ובאמונה. כן האשה מאורשה לבעלה מדאורייתא בג' דרכים. בכסף ובשטר ובביאה והוא נתחייב לה עי"ז ג' דברים שאר כסות ועונה. גם נרמז למ"ש חז"ל יבמות דף סב כל יהודי שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא שמח' ולרבה בר עולא ובני מערבא שרוי בלא תורה בלא חומה בלא שלום. וקצת ראי' לרמז מדאיתא להדיא התם. בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר. ולי נראה עוד טעם לג' הקפות באופן אחר. ג"פ היא מזדווגת עמו. א. בשעה שנולדו כאמרם ז"ל ריש מס' סוטה מ' יום קודם ליצירה ב"ק יוצאת ומכרזת בת פלוני לפלוני ע"ש ומשנולדו תהלכנה שתי הנפשות ימים ושנים מבלי הרגשת מאומה עד אשר פתאום תכיר אחת את רעותה. אז מזדווגת שנית וזהו בשעת נשואין והוא זיווג שני. ג' לאחר שמתו מזדווגות יחד שלישית בעולם שכולו טוב ושם לא יפרדו לעולם. ולכן מסבבת אותו ג' פעמים לרמז לו כי תהי' לו למחסה ולמסתור כחומה סביב בכל שלש פעמי זיווגם: סימן כא שוברים זכוכית לאחר ברכת אירוסין תחת החופה

איתא בברכות דף ל' מר ברי' דרבינא עביד הלולא לברי' חזינהו לרבנן דהוי קא בדחי טובא. אייתא כסא דמוקרא בת ד' מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו והיינו משום דאמר ר' יוחנן התם משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה. וכתבו תוס' שם בד"ה אייתי מכאן נהגו לשבור זכוכית בנישואין עכ"ל ובעל שולחן ארבע מוסיף ואומר אין לך שמחה גדולה כשמחת תורה לישראל בהר סיני במעמד הקדוש שכתוב עליו במחולת המחנים מכבר ידעת כי שם נשתברו הלוחות עכ"ל. וכוונתו עפ"י ויקרא רבה פ"ב וז"ל ביום חתונתו זה סיני חיתונין הי' שנא' וקדשתם היום ומחר. וביום שמחת לבו זה מתן תורה שנאמר ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב ע"כ. וכעין זה איתא בפסיקתא דר"כ ובתנחומא פ' נשא ובזהר פ' שמות ובמתני' מס' תענית דף כ"ו ע"ב ובשמות רבה פי"א ובאליהו זוטא פ' יט ע"ש מכל אלו המאמרים נראה דמיון מ"ת לקדושין ולפ"ז כוונת בעל שולחן ארבע דכמו בקידושין דהתם הי' שברון הלוחות. כן בקידושין דהכא יש שברון זכוכית וכמ"ש הרמ"א בהל' ט"ב סי' חקם ועוד נרמז בזה זכרון ליום המיתה. כי שבירת הכלי היא מיתת הכלי וכ"כ המהרש"א ח"א וז"ל כסא דמוקרא כו' פירשו בו הרמז שהוא כלי חשוב מאד ועיקר יצירתו ועשייתו מעפר ושבירתו זו היא מיתתו כן האדם נוצר מעפר ועומד למיתה תמיד לשוב להיות עפר עכ"ל. ובזה נמי ניחא דשוברים דווקא. דכמו שברי זכוכית ניתנו להעשות כלי חדשה. כן