מקורי מנהגים כג

סימן יח בשבת תקנו ד' עניני תפלה, אתה קדשת, ישמח משה, תכנת שבת, ואתה אחד, משא"כ ביו"ט

אתה קדשת. הוא כנגד שבת בראשית כמו שתוכן ענינו מוכיח. ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה. דלכ"ע בשבת ניתנה התורה וכ"כ הבחיי בפ' יתרו דתקינו רז"ל בתפלת שבת ישמח משה לפי שהתורה ניתנה בשבת ע"י משה וכן הוא בטור או"ח סי' רצ"ב ובפי' של ישמח משה עיין בסידור עולת שבת לפי שהתורה ניתנה למשה בשבת במחנה לכן ראוי לספר בכבודו של משה. ופי' שני נמצא עפ"י נסתר והוא מקונטרס האריז"ל ושם מבואר באורך. והטור כתב כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השיעבוד שהכבידו עליהם ביקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע לנוח בו ונתנו לו. ובחר ביום השביעי. וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו. ותכנת שבת כתב הטור בסי' רפו דמיוסדת על אלפא ביתא של תשרק על שם הגאולה דכתיב אשרק"ה להם ואקבצם כו' ע"ש. ואתה אחד הוא כנגד שבת שלעתיד דאיתא במד' שלשה מעידין זה על זה. הקב"ה ישראל ושבת. הקב"ה וישראל מעידין על שבת שהוא יום מנוחה ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד. הקב"ה ושבק מעידין על ישראל שהן יחידין באומו' ועל פי זה נתקן אתה אחד עכ"ל: סימן יט עושין סעודת הברית מילה ביום השמיני

מסעודה הזאת לא מצינו בגמ' להדיא וכמ"ש המג"א בהל' סוכה ע"ש אמנם בכ"ז מנהג ותיקין הוא ונרמז בכמה מקומות בש"ס ובמד' דאיתא בשבת דף קל ע"א תני רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתיך. עדיין עושין אותה בשמחה. ופירש"י בשמחה שעושים משתה ותוס' שם כתבו בד"ה שש אנכי וז"ל במדר' שוחר טוב למנצח על השמינית כתיב הנדרשת על המילה שהיא בשמיני וכן אמרינן פר"א ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. ביום הגמל דהיינו ביום השמיני דמילה כמנין ה"ג עכ"ל גם במס' בבא קמא דף פ' ע"א לבי שבוע הבן פירש"י ברית מילה ע"ש שעברו עליו שבעה ימים ובכתובות דף ח' איתא רב חביבא אקלע לבי מהולא פרש"י כגון משתה של ברית מילה ובמס' נדה דף לא מפני מה אמרה תורה מילה לח' שלא יהיו כולם שמחים שאוכלים ושותים בסעודה ואביו ואמו עצבים ובמד' תהלים גרסינן אני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך. ארשב"י בא וראה שאין חביב לאדם יותר מבניו וכדי לעשות רצון בוראו. רואה בנו שנשפך ממנו דם מילה ומקבל עליו בשמחה. אמר רב הונא ולא עוד אלא שמוציא הוצאות ועושה אותו היום יום שמחה מה שלא נצטווה וזהו שאמר ואני תמיד איחל וגו' וכן הוא בתנחומא פ' תצוה ופ' תזריע. ובס' הזהר איתא זכאה חולקא מאן דקריב האי קרבן לחדוותא קמי' קוב"ה ובעי למחדי כהאי חולקא כל האי יומא דכתיב וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו והבחיי פ' ל"ל כתב. מצות מילה היא כעין קרבן וכשם שדם הקרבן לכפרה על מזבח כן דם המילה מכפר וע"כ מצותו ביום השמיני, כי קרבן לא יכפר עד יום ח' שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וכשם שכתב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם שהאכילה לכפרה. כך ישראל עושים סעודה ביום המילה וכו' ע"ש. גם תיבת מילה נוטריקון משתה יעשה לכל הקרואים. עוד יש רמז לסעודת ברית מילה דכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו אז בגמטרי' ח', בו בגמטרי' ח'. חדא על מילה שתהא בח' וחדא על סעודת מילה שתהי' בו ביום: