מקורי מנהגים כב

שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית ע"כ. וכ"כ רש"י במס' שבת דל"ב ע"א בד"ה הריני כו' וז"ל ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בב"ר היא איבדה חלתה של עולם שע"י נטרד אדה"ר שנתרם כחלה וכבתה נרו של עולם ונשפכה דמה. ועוד שצרכי הבית תלוין בה ע"כ. וכ"כ המחבר סי' הנ"ל והמג"א. ומענין ברכת הדלקה כתוב בסוף ס' הדרישה בא"ע בשם אמו דביו"ט תברך. ואח"כ תדליק. והמג"א בסי' רס"ג חולק עליו וכתב אבל אין חכמה לאשה כל הנשים לא ידעו לחלק בין שבת לי"ט ואם נאמר ביו"ט שתברך ואח"כ תדליק תעשה ג"כ בשבת עכ"ל. והדגול מרבבה הסכים להלכה כאותה הצדקת ודלא כמג"א וכן הגאון בס' מחזיק ברכה הסכים לדברי' ע"ש. וכבר מצינו דאשה חולקת בדין אף עם תנאים. דאי' תוספתא ריש כלאים וברורה אמרה כו'. וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברורה. וכן בתוס' דכלים פ"ד מצינו דבתו של ר' חנניא בן תרדיון חולקת עם אבי' והלכה כדבריה ומובא בקיצור כללי המשנה למבוא התלמוד. אמנם מצינו ברי"ו שכ' להדליק ואח"כ לפרוש ידיהן על הנרות. כדי שתהיה ברכה עובר לעשייתן. לפ"ז יו"ט ושבת שניהם שוים להדליק ואח"כ לברך וכ"כ הרמ"א סי' הנ"ל: סימן יז משנים בגדי שבת ויו"ט מבגדי חול

הוא במס' שבת דף קיג ע"א וכבדתו מעשות דרכיך. וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכן הוא בא"ח סי' רסב ובשבת דף קמז רבנן לבשו גלימ' אוכמי בשבת וסמך לזה איתא במדרש רות ושמת שמלותיך עליך. וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת. מכאן א"ר חנינא צריך אדם להיות לו שני עטופים א' לחול ואחד לשבת וכך דריש ר' שמלאי בציבורא ע"ש וכן איתא במס' שבת דף קיג ורחצת וסכת ושמת שמלותיך א"ר אליעזר אלו בגדים של שבת ע"כ ואיתא שם דף קיד מנין לשינוי בגדים מה"ת שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ע"ש ובמד' פ' בראשית אי' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ר"י אומר ברכו בעטיפה, פי' בספר נזר הקודש דזה בכלל ברכת שבת. בהיות יום זה מכובד מכל ימים בעטיפות בגדים כיוצא לקראת מלך ולקראת חתן וכלה ע"ש. גם כתבו חכמי אמת ז"ל שע"י עטיפת הגוף נעשה ג"כ עיטוף לנשמה בשבת בבגדי קודש רוחניים וזהו קדושתו וברכתו וביו"ט משנים עוד למעליותא משבת והוא מהגה"מ פ"ו מהל' יו"ט וז"ל גרסינן בירושלמי פ"ק דקידושין בהאי דאמרינן האחי' שחלקו ר' מונא אמר כלי רגל חולקים כלי שבת מבעי' ומכאן משמע שבגדי יו"ט יהיו טובים מבגדי שבת עכ"ל והנ"י כתב בשם הרמב"ם חייב אדם להיות שמח וטוב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו כיצד משמחם הקטנים נותן להם קליות ואגוזים והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים וכו' ע"ש וכן יסד הפייטן ליוצר לשבת הגדול ע"ש ומכאן נהגו ג"כ בהרבה מקומות לתת להרב שתי פעמי' בשנה כפל שכירות לירח ימים ניסן ותשרי אע"ג דיש להם אז הכנסת כיבודים לצרכי מזונות העודפות על שאר ימות השנה ומ"מ מרבים הכנסות לשמח בני ביתו בבגדים נאים לכבוד הרגל וקבעו כן לכל חצי שנה

בליל שבת אומרים שבתא טבא והוא ע"פ מ"ש השל"ה במס' שבת קבלתי לאדם המבקר לחבירו בשבת לא יאמר לו כדרך שאומרים בחול צפרא טבא רק ואמר לו שבתא טבא, לקיים זכור את יום השבת לקדשו גם נוהגים לברך את הילדי' עיין מזה מ"ש הגאון ר' יעקב עמדין גם בסידור תיקון שבת ובמעבר יבק חלק שפתי רננות פמ"ג ע"ש: