מקורי מנהגים כא

חובה. משום שלום בית. פרש"י שלא ישבו בחושך, והמרדכי כתב שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן ומדינא דגמרא סגי בנר אחד. כדאי' נר בשבת חובה דמשמע נר אחד. גם איתא שם א"ר הונא. הרגיל בנר. הוין לי' בנים ח"ת. ובדף כ"ה ע"ב מאי ותזנח משלום נפשי. א"ר אבוה. זו הדלקת נר בשבת. וכן המכבה את הנר. בחלה ובהדלקת הנר. עירבתם הדליקו את הנר. עוד שם ב' מה"ש מלוין לו לאדם בע"ש מבהכ"נ לביתו. אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק וכו' ובמס' כתובות דף ק"ה בשעת פטירתו של רבי אמר נר יהא דלוק במקומו וכו' מ"ט כל בי שמשי הוה אתא לביתא וכ"כ הטור ומחבר סי' רס"ג סעיף א' ע"ש. והא דאיתא שבת דף כ"ג ר"ה הוי רגיל דהוי חליף ותני אפיתחא דרב אבין נגרא חזי דהוי רגיל בשרגי טובא וכו'. ר"ח הוי רגיל דהוי חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי וחזא דהוי רגיל בשרגי טובא. כבר פי' השל"ה במס' שבת קל"ג דהיינו במקומות הרבה דאם יש לו כמה חדרים צריך להיות לו נר בכל המקומות שיש לחוש שמא יכשל שם. ואותם שנוהגים להדליק שתי נרות. הוא משום דאחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. וכן איתא בראבי"ה ובעל עוללות אפרים מביא בשם המדר' שוחר טוב וז"ל ראו כי ד' נתן לכם השבת כל עסקה של שבת כפול. עומ' כפול שני העומר לאחד. קרבנו כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים. עונשה כפול שנ' מחלליה מות יומת. שכרו כפול שנ' וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד. אזהרתה כפול שנ' זכור ושמור. מזמור כפול שנ' מזמור שיר ליו' השבת. והאגור כתב דבר זה להצריך ב' נרות אינו נזכר בשאר פוסקים ולכן אין העולם מדקדקים בזה. אבל אמת הוא כי בעלי נפש המקובלים דקדקו בזה כי ראוי ומצוה מן המובחר לעשות כדי ליחד כנסת ישראל להקב"ה הרמוזים בזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וביחוד אמיתי. והמבין תשואת ח"ח לו עכ"ל והמדקדקים להרבות בנרות תבוא עליהם ברכה דאיתא במד' ילקוט פ' בהעלתך נרות של בו"ד של חרס או של נחושת הכל לפי כבודו של אדם וכבוד השבת נרותי' הם כבודו. אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון וכו' וכ"כ למה. בזכות הנרות שמדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה מצוה הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך הוא מצוה למשה שיצוה לאהרן כו' בהעלתך את הנרת עכ"ל לכן יש מדליקין שבעה נרות כנגד שבעה קני מנורה. או כנגד ימי שבתא. ולטעם המד' כנגד שבעה כוכבי לכת המאירים לארץ ופועלים לדרים עלי' ולטעם הבחיי נגד התורה שנקראת אור וכוללת שבע חכמות. ויש שמדליקין י"א נרות נגד תיבת אחד. והא דנוהגות הנשים להדליק. מפני שהן כיבו נרו של עולם דכתיב נר ד' נשמת אדם. ובעל הטורים בפ' תצוה כתב תצוה בגימט' נשים צוה. רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת ע"כ. ובזהר פ' בראשית כ' ואתתא בעי בחדוא דלבא ורעותא לאדלקה בוצינא דשבת. דהא יקרא עלאה הוא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדושין דיהון בוציני דעלמא באוריתא ובדחלתא. ויסגין שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אורכי דחיין. בגין כך בעי לאזדהרא בה ע"כ. והבחיי בפ' יתרו כתב האשה הטובה היא סיבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה לב"המד לפי שהי' מצוי' בבית והיא מרחמת עליו מכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר לימוד התורה בנעוריו. וגם כי יזקין לא יסור ממנ' ולכך ראוי' האשה להתפלל להשי"ת בשעת הדלקת נר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה ד' בנים מאירים בתורה. כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה. ובזכות נר שבת שהוא אור. תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור. ע"ש. והחייט בשער הטבעיות כתב. מפני שהשבת רומז לאלף השביעי. שאז הלבנה יהי' לה אור כאור החמה מפני זה נצטוינו להדליק נר של שבת. ומפני שכביית האור הצפון והעדרו ממנו בזה העולם. הוא בסבת חוה. לכן האשה מצוו' בהדלקתה ע"כ והרמב"ם נתן טעם לדבר מפני