מקורי מנהגים כ

נוהגין להדליק בשמנים ופתילות שמנו חכמי' לאסור. מה"ת ידלוק בהם בשבת וא"צ אזהרה ואי משום ג' דברים, גם זה איני שהרי ביו"ט שחל להיות בע"ש או בשבת. א"א במה מדליקין מפני שאין יכולים לומר עשרתם כיון שאסור לעשר ביו"ט כמו שכתב הטור ומחבר ורמ"א ולפי זה לדידן שאין מעשרין כלל ממילא אין צריך לאומר' אף בשאר ימות השנה. ולא זו בלבד דמשום עשרתם לחוד רשאי שלא לאמרו. אלא אפי' שאלת ערבתם לא שייך לדידן. דערבתם היינו עירובי תחומין שיש להם סמך מקראי ועירובי חצרות ושתופי מבואות שתיקן שלמה ובית דינו מטעם שכתב הרמב"ם בספ"ק דהל' עירובין. ואנן אין מערבין בכל ע"ש ולא עוד אלא שהתירו להם לעצמם לטלטל אף בלא עירוב לפ"ז האומרו ואינו מקיימו. הוי כטובל ושרץ בידו. וכל זה יקשה אפי' לפי מנהג בני ספרד וכל שכן למנהגנו שאומרים אותו אחר תפלת ערבית. ודאי אין בו שום תועלת כמש"ל בשם הבית יוסף. והנה המג"א שם לא חש לירד עד כאן. ומשום האי טעמא לחוד דאין שייך בזמה"ז דין הדלקה הוא כמתמי' למה אומרים אותו. וכתב לתרץ המנהג בשם מנהגי מהרי"ק כדי שאם איחר לבא לבהכ"נ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו. ולכן אין אומרים אותו בשבת חו"המ. שאין מאחרין כ"כ דאין עושין מלאכה כ"כ עכ"ל. אמנם שתי חשובות בדבר. חדא דהוא דבר שאינו מצוי. ואם גם אירע פעם שאיחר א' לבוא. מאי הוי. יסיים תפלתו בלא ציבור ביחיד דבימיהם הראשונים שאני. שהיו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית. דמהאי טעמא תקנו חכמינו ז"ל יראו עינינו. משא"כ בזמנינו. ומ"מ יראו עינינו אין לבטל אף שבטל המנהג. משום הא דכתבו תוס' ברכות דף ד' ע"ב ע"ש אבל משנת במה מדליקין דבלא"ה רק מיעוטי דמיעוטי יודעים כוונת מלוח הזרות אין לחוש לאומרו כשאין טעם מכריח. ועוד לפי טעם המהרא"ק שהוא משום המאחרים ומש"ה א"א אותו בשבת חו"המ. יקשה מה יענה בי"ט שחל להיות בשבת דעושים מלאכה בע"ש ויש לחוש לאיחור ואפ"ה אין אומרים אותה. ובאמת יש עוד טעם שני למנהגינו. והוא בס' החסידים סי' קנ"ד דאיתא וז"ל מצוה לשנות ארבעים מלאכות חסר אחת כדי שלא ישכח איזה מלאכה אסורה. כמו שיש לדרוש במעשי מועדים לפני המועדים כך בענין שבת לפניו. כדי למהר בצרכי שבת. אחר התפלה תקנו וקבעו לומר במה מדליקין בבה"כנ כלומר סיימתי מה שבתוך זאת המשנה. חוץ מי"ט הנכנס לשבת לפי שכתוב בו עשרתם ערבתם ואין מעשרין בי"ט עכ"ל. אך לפי הנחתינו טעמו בטל. דלא שייך סיום כ"א אחר פתיחה. וכיון דלא פתח כלל וכלל לא דין הדלקה א' ולא שאלה אחת במה איפוא נרמז. סיימתי מה שבזאת המשנה. ואפשר דלא היה נעלם מן המג"א מ"ש בספר החסידים. אך בכיון קא אשתמיט מיני'. כיון דלא נפקא לן מידי מטעמו בזמנינו. אמנם במקום שלא נהגו לאומרו. ונמצאו פרטיים המדקדקים שלא לטלטל באין עירוב וחוששין לשכחה כשאין אומרים ערבתם יש להם תקנה לומר מ"ש הכלבו לסיים אחר במה מדליקין. והוא תניא א"ר. חנינא חייב אדם למשמש בבגדיו בע"ש עם חשכה וגו' א"ר אליעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם וכו' ותו לא:

סימן טז מרבים לדלוק נרות של שבת

בספר החסידים סי' רע"א כתיב ויברך אלהים את יום השביעי. ולא פי' במה. אלא באותן דברים שקילל איוב את יומו. תשכון עליו עננה. ויקבוהו אוררי יום. מכלל שבירך אח השבת באור ע"כ. וז"ל השל"ה במס' שבת ובהכנסת שבת המצוה באור הנר. להורות כי הוא יתברך ברא אור הנר. יהי אור הכולל כל הבריאה. והשבת מורה שהוא הבורא המחדש וכו' ע"ש ובמס' שבת דף כ"ה ע"ב נר בשבת