מקורי מנהגים יד

דמצינו בשמות רבה פ"ה ובתנחומא פ' שמות וז"ל. אמרו רז"ל כל נשיקות של תפלות הן. חוץ מג' כו' ע"ש. וכמו בס"ת שבאים התינוקות לנשק התורה כדי לחנכם ולזרזם במצות. וכן בתפילין ומזוזה נוהגים לנשקם משום חיבוב מצוה ומש"ה מנשקין ג"כ את הציצית. ולמה תהא עדיפא מצוה זאת מהמצוה דגמירנא. כל פרשה דלא פסקה משה אנן לא פסקינן במס' ברכות דף י"ב ע"ב. והמג"א בסי' רפ"ב סק"א כתב בשם הזהר ויקהל דף ר"ו ע"ב אסור למען דקארי באוריתא למיפסק פרשתא או אפילו מלה חדא אלא באתר דפסק משה כו' ע"ש. והא לא גרע מהפסק ע"י שתיקה דפוסק אבן העזר סי' ס"ג לדינא דאסור להמתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש וקדושה. וכ"ש דאסור להמתין בין גאולה לתפלה וכ"ש דאין נכון להפסיק בשתיק' ממש באמצע פרק כל שלא לצורך. ואיני מחלק בין הפסק זמן הרבה להפסק מעט עש"ה ראייתו לזה לפ"ז כ"ש דאין נכון להפסיק באמצע פסוק של תורה בשתיקה ע"י נשיקה. וידוע מה שכתב המג"א סי' כ"ה ס"ק כ' בשם כנה"ג בכללי הפוסקים. דכל דבר שבעלי הקבלה והזהר חלוקים על הגמרא. הלך אחרי הגמ' והפוסקים. מיהו אם בעלי קבלה מחמירים. יש להחמיר ג"כ. וכל דבר שלא הוזכר בגמרא ופוסקים אע"פ שנזכר בקבלה. אין אנו יכולים לכוף לנהוג כן עכ"ל. לפ"ז נשיקת הציצית בק"ש לא לבד שלא נזכר לא בגמ' ולא בפוסקים לנשקם בכל פעם שמגיע לתיבת ציצית. אדרבא מדינא דגמ' אסור להפסיק באמצע הפסוק לכן נראה לי שלא לנשק הציצית רק בנאמנים ונחמדים. ובזה אין לחוש להפסק. עמ"ש הכל בו מביאו המג"א סי' תכ"ב ס"ק ח' דדוקא בתורה ובנביאים אסור לחלק. אבל בכתובים שרי: סימן ח בקדושת שחרית אומרים נקדש ובמוספים נעריצך

מנהג טעות הוא. הציבור צריכים להיות שותקים ורק הש"ץ בלבד אומר נקדש ובמוסף נעריצך, עד שמגיע לתיבת קדוש, אז עונין הציבור קדושה וכן כשהש"ץ אומר לעומתם ברוך יאמרו, וגם ובדברי קדשך כתוב לאמר שותקים כל הציבור. והטעם איתא בתשו' הרא"ש, כלל ד' סי' י"ט משום דאין קדושה בפחות מעשרה ולפ"ז אם כל אחד יאמר נקדש או נעריצך תהא קדושה ביחיד, חוץ אם איחר אחד לבא לבהכ"נ ומתפלל י"ח עם הש"ץ אז יאמר עם הש"ץ נקדש דאין זה קרוי יחיד כמ"ש תוס' ברכות דף כ"א. גם זה טעות שמרקדים כשאומרים ק' ק' ק' דאין צריך רק לעוף על רגליו מעט כדאי' במדר' תנחומא פרשה צו מדכתיב ובשתים יעופף. ומה שאומרים בקדושת מוספים שמע ישראל ואני ד' אלהיכם איתא בשיבולי לקט סי' מ"ה וז"ל מצאתי כתוב בתשו' הגאונים לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו ק"ש מה עשו חכמים שבאותו דור תקנו להבליעו בין הקדושות. רישא. שמע ישראל. וסיפא אני ד' אלהיכם ולמה תקנו לומר בהבלעה כך. כדי שלא תשתכח ק"ש מפי התינוקות ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר מלך פרס בבית משכבו ובטלה הגזירה אמרו חכמים שבאותו הדור לא לבטל שלא לאומרה כלל בקדושה כדי שיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותם בתפלת המוספים ובתפלת נעילה שאין שם ק"ש כלל: סימן ט בשני ובחמישי אומרים והוא רחום אחר תפלת ח"י

בפי' פרדס איתא בשם מדרש וז"ל ג' זקנים תקנו והוא רחום שתפש מלך אחד לר' שמואל ולר' בנימין ולר' יוסף ונתנם בג' ספינות בלא מנהיג ושלחם בים ונתפזרו למרחקים. ולמקום שבאו היצר להם מאוד ועמדו