מקור חיים - ד (טור יהלם) ח

ממשפחתה היינו הספירות שלה נקברת בתוכו היא אבל לא יוצאי ירכה בנימן הצדיק אלא אם ראתה אותו בחייה ובו נאמר בצאת נפשה כי מתה:

אביה אומר תקבר אצלי דהיינו בבריאה ובעלה הצדיק אומר תקבר אצלי תקבר אצל בעלה דהכי אמר בתיקונים באילין עשר קליפין אתלבש קודשא בריך הוא ושכינתי' וכו' הנה מבואר כי הצדקת נקברת אצל בעלה ויש גורסין אצל אביה ולא כן האמת כנזכר אלא אצל בעלה ואם יש לה בנים ואומרת אצל בני שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי אני נקברת באותם עשר קליפין שהם בחינת המיתה ולכן קוברים אותה אצל בניה:

אביה אומר לא תקבר אצלי לפי כי הוא גזר עליה לכי ומעטי את עצמך ובעלה אומר לא תקבר אצלי שהרי נאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל קוברים אות' אצל בעל' מטעם האמור באילין קליפין אתלבש קודשא בריך הוא ושכינתי' לקיימ' ומלכותו בכל משל':

[ב] לא יהלך בבית הקברות או בתוך ארבע אמות של מת אחד ותפילין בראשו משום לועג לרש דאף על גב כי המובן בזה דאמרי למחר אתי לקמן והשתא מחרפין אותנו אמנם עוד יובן ענין לועג לרש עם מה שכתבתי בהלכות תפילין כי מה שאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר רבי אלעזר אלו תפילין שבראש אין הרצון על עמי הארץ הגשמיים שהרי אנו רואים בחוש כי הם לועגים ולא מתייראין אמנם הפסוק ידבר על עמי הארץ הרוחניי' כי הם תמיד מקטרגי' על ישראל כמשחז"ל ביוה"ך באים ומקטרגים על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים הללו עע"ז והללו עע"ז הללו מג"ע והללו מג"ע הללו ש"ד והללו ש"ד ולכן כשרואים תפילים שבראש הם מתייראים מישראל ואיתא בזוהר כי תפילין שבראש שם אות שי"ן ולכן ר"ת אלו ש"ם יהו"ה נקר"א היינו שי"ן ומאחור הקשר אות ד' ובתפילין שביד אות יו"ד הרי שם שדי נגמר ולכן מתייראים מהם והעיקר מפני כי שם שדי הוא השולט עליהם וסוד הדבר מפי כי מטטרו"ן הוא מלך בעולם המלאכים כדאי' בזוהר ובתיקוני' והוא שולט על שבעים שרים של האומות והוא נקרא בשם שדי כי כן מטטרון בגימטריא שדי כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ובתיקונים ולכן מניחים בפתח שם שדי במזוז' להבריח המזיקין ואיתא פרשת פנחס דף רל"ח. וז"ל וצדיק דרכיב עליה קשיר ליה בקשירו דרצועין אות תפילין דאיהו אות יו"ד דשד"י חוליא על קדליה ש' תפילין שלשלת על קדליה וכו' ובגין יו"ד דשדי דאיהו חולייא דשלשלת מינה מפחדין כל שדין ומזיקין ומיד דחזיין ליה במזוזות דתרעין בראין דבה אתמר וכו' כל שכן כד חזיין ליה באות תפילין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי השדים גם המזיקים כלם הם בורחים משם שדי דכתיב במזוזה ובתפילין ולכן כאשר האדם לובש תפילין בבית הקברות או קרוב למת מצטערין כי הנה הכל בורחים מן האדם להיות שהוא לבוש תפילין והם נלכדי' בתוך הקליפו' שמענישי' אותם ואין להם יכולת להנצל מהם והיינו לועג לרש וגם חרף עושהו שהרי אלו לבש תפילין במקום אחר בורחין מפניו המזיקים והקליפות כשרואים אותם אין להם רשות לעמוד לפניו לא כן כשהולך בתוך בית הקברות כי שם הוא הגבול שלהם ושם הם שולטי' כדי להעניש החטאים לפי כי אין בורחים מלפני התפילין נמצא חרף עושיהו כביכול שאין יראים מפניו ואם הם מכוסים מותר:

[ג] לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת או של קבר וספר תורה בזרועו ויקרא בו דהא מצוה קעביד או יתפלל והוא הדין על פה אסור לקראת אלא אם כן לכבוד המת כמו שנתבאר ולכן ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה הולכים ללמוד על גבי קבר אביהם הלא טוב להם מן הקדיש שאומרים ודאי ואמנם מצינו משחז"ל במדרש כי בתענית על הגשמים מוציאים ספר תורה ונותני' אותו בבית הקברות על גבי קבר אחד ומתפללים וכן איתא בזוהר ואין עושים זה לצורך מת ולא לכבוד המתים וכמה פעמים ראינו הדבר הזה ומעולם אין חוזרים משם ריקנים אלא נענים מיד והמטר יורד גם כי ענין זה מפורש בשום שכל בחז"ל מכל מקום יש ללמוד ליחיד שיכול להתפלל שם בבית הקברות על הידוע אצלו וזהו כוונת הפסוק אצלי מ"ש וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות וכו' כי הנה חז"ל אמרו שני פסוקים התנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונתפלו בספר ישעיה והכי קאמר כאשר תלכו בגלות בין האומות וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים תא ונהוי לעמא חד שהנה מצאנו ראינו כי הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים והיכן מתפללים אל המתים עליהם דורשים איש אל אלהיו וכן אתם עושים ולמה לא תדרשו אל האובות ואל הידעונים דעדיף טפי שהם המצפצפי' והמגהים ומשיבים על שאילת האדם לא כן הוא כשואל אל המתים אם כן מה נשתנה כי אין אתם דורשים נמי מאחר כי בדבר זה כלנו שוים לרעה לדרוש בעד החיים אל המתי' מה אתם משיבים לאותם האומרים לכם כך תדעו כי אנחנו הולכים לדרוש אל המתים לסיבה אחרת לתורה ולתעודה הוא משחז"ל מפני מה הולכים להתפלל בעצירת גשמים על הקברות חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כמתים וחד אמר כדי שיתפללו עלינו המתים מאי ביניהו קברי ע"א איכא