מקור חיים - ד (טור יהלם) ו

אלא כן הוא מת כדאיתא בזוהר פרשת שופטים על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו והיינו מ"ש החופר כוך למת זה סמאל היינו אותה קליפה תקיפא לדחות אותו שיכנס שם היינו נוקבא דתהומא רבא וכדאיתא בזוהר פרשת ויקהל כי בערב שבת מתגברת ההוא מדורא דאשא מסטרא דשמאלא ועאלת גו גוונין למיטל נהורא דההוא נקודה כדין אתער חד שלהובא דאשא, מסטרא דימינא ובטש בה ואעיל לה לנוקבא דתהומא רבא מאחר שלמדנו כי זה הוא סטרא דימינא לכן פטור מקריאת שמע כי הנה בזמן קריאת שמע מתעוררים לדחות הקליפה ולעשות הייחוד כדאיתא בזוהר פרשת תרומה וזה לשונו כד אחת מטרוניתא לא אתת אלא כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא כדין כרוזא כריז צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה פוקו למחמי ביקרא דמלכא עילאה כדין סטרא אחרא לא ניחא לה למחמי ואתפרש ואזיל לה כדין שמשהא עיילין לה בלחישו לגבי מלכא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עושים באופן לדחות הקליפה תחילה ואחר כך מכניסין הכלה לחופה ולכן זה הדוחה ההוא מדורא דאשא דסטרא אחרא ואעיל לה לנוקבא דתהומא רבה הנה הוא מתעסק עם זו המדורא להכניע אותה עד מוצאי שבת ולכן פטור מקריאת שמע דהיינו מלהיות נמנה עם הדוחי' סטרא אחרא לחוץ גם פטור מלהיות נמנה עם אותם המכניסי' הכלה לחופה בשעת קריאת שמע נעשה זה וזה ופטור מן התפלה נמי כי הנה נתבאר בזוהר פ' תרומה בענין הפרות שהעלו הארון לבית שמש שהדוגמא הוא חיות הקדש המעלי' כסא הכבוד למעלה כי שמש ומגן ה' והיינו הכלה לייחד אותה עם בעלה ולכן יאמר כי המתעסק זה בכוך פטור מן התפלה רוצה לומר פטור מלהיות מהמלוים הכלה להעלות אותה למעלה בזמן התפלה ומכל מצות האמורות בתורה כי הנה העוסק במצוה פטור מן המצוה היו שנים החופרים כוך זה האחד חופר גומץ זה להכניס זה המת בנוקבא דתהומא רבא והאחד כשהגיע זמן קריאת שמע עולה למקום הקדושה קורא קריאת שמע בענין הייחוד המצטרך לכלה כאמור ומתפלל בעזר שמעלים הכלה למעלה כשאומרים תהלות לאל עליון גואלם וחוזר זה וחופר זה ועולה חבירו וקורא קריאת שמע היינו לענין הצורך לזה ומתפלל ודוקא כוך דלא חפיר ליה אלא חד נוקבא דתהומא רבא כאמור אבל אם היה מקום ששנים יכולים להתעסק בו כאחד פטורי' ובזה יהיה המתעסק אחר ההוא שלהובא דאשא שהוא מסטרא דימינא והחסד עליון כדאיתא בזוהר בפסוק ואל זועם בכל יום הוא מדת החסד כי בכל יום יעיר בבקר בבקר לזעום מאריהון דדינים שאלולי כך היה העולם חרב ולכן אם המתעסקים לחפור כוך זה לקבור בתוכו לסמאל סטרא אחרא שניהם פטורים מכל הנ"ל:

[ב] מרחיקין הקברות מהעיר חמשים אמה והנה הענין בדרך קצרה הוא כי סטרא אחרא נמצא בכל העולמות כדאיתא בתיקונים ומאמרים רבים מהזוהר אמנם בית הקברות הוא יותר למטה וזה נלמד ממה שכתב הרשב"י עליו השלום פרשת בא בפסוק אשר אחר הריחים בתר ארבע משריין וכו' באופן כי בית הקברות יהיה מחוץ לעול' העשיה לפי כי שם הוא סוף ארבע מחנות שנאמר וישלחו מן המחנה וגו' דהיינו כי טמא מת משולח חוץ לשלש מחנות והיינו בסוף עולם העשי' ולכן בא הטעם אל נכון מרחיקין בית הקברות דהיינו סטרא דמסאבא יתיר הוא רחוק מן העיר הידועה עיר א' חמשים אמה בסוף עולם העשיה בסוד מלכין קדמאין דמיתו דהיינו ארבע עולמות ואלה המלכים ואח"כ הוא בית הקברות כי אין שם קדושה ולפי כי גם זה לעומת זה עשה ה' והנה בקדושה הם חמשים שערי בינה כמשחז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם זכה בהם משה שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ובתמורה הם שערי מות ושערי צלמות כדאיתא בזוהר שנאמר הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה נמצא כי היינו הנרצה להרחיק מן העיר הקדושה חמשים אמה עד סוף העשיה כדאי' בתיקוני' ה' תתאה מקננא בעשיה ולפי כי גם שם יהיו שערים מסטרא דקדושה למטה מהם חמשים אמה כנגד חמשים שערי בינה שם הוא בית הקברות בסוד קברות התאוה כי שם קרבו את העם המתאוים:

[א] לא נפלאת הוא ממך משחז"ל כל אדם יש לו שני חלקים חלק אחד בגן עדן וחלק בגהינם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן שנאמר לכן בארצם משנה יירשו נתחייב נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם שנאמר ומשנה שברון שברם ולכן יאמר המוכר קברו היינו החלק שהיה ראוי לו בגהינם וזה שנתחייב קנה אותו במעשיו הרעים ויתן את רשעים קברו במותו בגהינם וגם דרך קברו לפי כי יש שני דרכים כמשחז"ל דרך אחד צרורות וקוצים מעט לא כביר ואחר כך כלו במישור וההפך הדרך מישור מעט קט ולא כביר ואחר כך כלו מלא קוצים וצרורות כך נאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות ולכן הפסוק משבח לאהרן ואומר בשלום ובמישור הלך אתי באותו דרך שהוא ישר עד בא אתי ולכן אדם השלם זה מכר זה הדרך לאותו רשע שנתחייב ומקום מעמדו היינו כי כמו שאדם קונה לו מקום בקדושה על ידי התורה והתפלה כאמור למעלה כמו שחז"ל הקובע מקום לתפלתו וכן הוא בהפך מזה על ידי מעשה הרע מייחד לו מקום בטומאה שנאמר בה צואה בלי מקום וגם מקום מעמדו זה מכר מקום הספדו שמספידים המתים על הרשע עם כל זה באים בני משפחה וקוברים אותו בקברו