מקור חיים - ד (טור יהלם) נד

שמלותם היה להנקות מעון הקודם של הבגדים לכן חשבו מזימות כי להיות שחטאו צריך להעביר הבגדים שנתן להם בעבור כן פורפירא הלבישם שנא' ואלבישך רקמה ולכן ולא שתו איש עדיו עליו אמנם לא הספיק העדר זה כי אמר ה' הם חטאו בראש של הדברות אנכי ה' אלהיך אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל ולכן ילקו בראש הורד עדיך מעליך העטרו' שהם בראש ולכן לא הספיק להסיר פורפורא שלהם ולכן כאשר אין מיתה בלא חטא נאסר האבל לכבס כסותו דאף על גב כי המות הוא גרם בעונו באה הערה למתאבלי' על זה יתנו לב לתקן מעשיהם והחי יתן אל לבו מפני כי כל שבעה חרב של מלאך המות שלופה כנגדן כמשחז"ל ואחר שבעה מותר וכשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש המכובסי' קודם לכן לפי כי הכל חוזר על עיקר זה להתעורר על עון הקודם ולהעיר לב החוטא לשוב ממעשיו אשר לא טוב עשה בקרב עמיו שגורם להם האבל ואין צריך לומר שאסור ללבוש חדשים שהרי מה שהיה בידם הפסידו א"ה וישראל וגם הסדינים והמצעות של מטה אסור לכבשן הערה לחטא של הקודם שלכן בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא שלכן נאסר בתשמיש המטה וגם הסדינים והמצעות אסור לכבסן ולהציע המכובסין וכן מטפחות הידים אף על פי שמותר לכבסן במועד וכן כל אותם ששנינו שמותר לכבסן במועד כזה אסור דלא ראי זה כראי זה לפי כי בזה הוא ענין אבל להעיר לב האדם כטוב כחוטא שניהם שוים בדינים אלו לפי כי החי יתן אל לבו כי כל זה הוא זכרון לראשונים גם לאחרונים עם שיהיו לאחרונה כי הנה כל הסיגופים אלו אשר נהוגים באבל היינו להשתתף בצער המת כי בזמנים אלו הוא נידון שם פעמים בגוף ונפש כנ"ל:

. מלשון הזוהר פרשת תרומה ואחר כך נידון הנפש בלבד כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי ומועיל נמי לבני אדם אשר הם חיים עדינה יזכרו וישובו אל ה' ולכן אותם ששנינו שמותר לכבס במועד כגון היוצא מבית השביה כי הדוגמא לזה האדם היוצא מרשות יצר הרע לפי כי על ידי העונות הוא שבוי ביד היצה"ר כל האיברים וכאשר חוזר בו נאמר לאמר לאסורי' צאו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס כנ"ל והמצודה שהתירו לו חכמים והנשאל לחכם והותר והבא מן מדינת הים בעבור כי יזכור מה שמשיבים לאדם עולם הזה דומה לים ועולם שיצאת ממנו דומה ליבשה אם אין אדם מוליך עמו מן היבשה מה יאכל בים ולזה יזכור הבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה בו פנאי לגלח כלם אסורים בימי אבלו שאם ארעו אחד מהם קודם האבילות ונכנס מיד לתוך האבילות אסור לכבס אלא אם כן ארעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני אבילו' זה אחר זה אז מותר לכבס אף בנתר ואהל אפילו תוך שבע' ובלבד שיעשנו בצנעא וכבר נתבאר כל הרמוז בדינים אלו כל אחד במקומו ואדם שתכפוהו אביליו זה את זה מכבס במים אבל לא בנתר ואהל:

[ב] חזרנו לענין ראשון לרמוז בדינים הללו כדי להועיל לאדם יזכרו וישובו אל ה' להמלט מן העונש הנמצא לחוטא וגם כי יעשה תשובה מיראה יהיה כערך מחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולכן ענין האבל זה כאשר נא' כי הוא דוגמא לחוטא אשר חטא על הנפש ולפי כי אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח של שטות ובורחים ממנו החלקים של רוח ונשמה כנ"ל אם כן מת הוא באמת ולכן חזר הדין להגיד כי אדם זה שהוא אבל לב ונפשו עליו תאבל אסור לכבס בסוף כל שבעה שהרי אמרו חז"ל עבירה מכבה מצוה ונודע הוא מחז"ל כי ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון ועוד אמרו חז"ל עבירה מכבה מצוה נפקא מינה כי אבל זה החוטא כי נפשו עליו תאבל אות' מצות שעשה הרי נעשה מהם חלוקא דרבנן אמנם להיות כי אשר לא טוב עשה בקרב עמיו נמצא כי אותם הבגדים שעשה הם מזוהמי' מן המעשים הרעים כי להיות שעבירה מכבה מצוה לכן נתעפשו והם מזוהמים הבגדים ההם ולכן חזר הדין להודי' כי אבל זה אסור לכבס כסותו לנקות אותם הבגדי' חלוקא דרבנן כל שבעה ימים והם דוגמא לשבעת הימים אשר נידון האדם בקבר והענין דאלו האדם שהוא צדיק אינו צריך להיות נידון בגהינם אלא בצאת נפשו מן העולם הזה תכף מוליכים אותו לגן עדן ומלבישים אותו שם כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף ק"ן וז"ל ואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין בין אינון דאתו להאי עלמא בין אינון דלא אתו להאי עלמא וכלהו רוחין מתלבשן בלבושין וגופין ופרצופין בהאי עלמא ומסתכלין תמן בזיו יקרא דמאריהון עד דאתיין להאי עלמא בשעתא דנפקין מתמן למיתי להאי עלמא מתפשטין אינון רוחין מההוא גופא ולבושא דתמן ומתלבשין בגופא ובלבושא דהאי עלמא ועבדין דיוריהון בהאי עלמא בלבושא וגופא דא דאיהו מטיפה סרוחה וכד מטי זמניה למיהך ולנפקא מהאי עלמא לא נפיק עד דמלאך המות אפשיט ליה לבושא דגופא דא כיון דאתפשט האי רוחא אזלא ומתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן דאפשיט כד אתי להאי עלמא ולית חידו לרוחא בר בההיא גופא דתמן וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא ואתלבש בלבושא אחרא שלים כגוונא דהאי עלמא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר האדם מתפשט מן הגוף תכף מתלבש באותו שבגן עדן ונכנס שם ולכן זה החוטא כי לא יכול להכנס שם כי צריך לקבל דין על מעשיו ויהי לשבעת הימים אסור לכבס בגדיו חלוקא דרבנן כדי ללבוש אותם אפילו במים בלבד שהדוגמא על אותו נהר דינור כי צריך לעבור שם ולטבול בתוכו אמנם מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם והענין מ"ש בתיקוני' בענין היתומים דף קמ"א. וז"ל ועל נשמתא אתמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך דלא תידור אם לא תשלם הה"ד אם אין לך לשלם וגו' ואשתארו רוח ונפש יתומים ואי נשמתא עברת על פקודי אורייתא ואנחת חובין בגופה דין איהו