מקור חיים - ד (טור יהלם) נג

צריך שמחה גדולה לכן נאסרו יום ראשון מפני כי נחזור ונלמד מן הקב"ה שנאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא דמי ללימוד התורה כי כך אמרו חז"ל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ונודע הוא כי מלת בעצמו משמע בעצם אדם שהרי הוא אומר וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך ואין מניח תפילין בראשו ובזרועו ואמנם בעצמו משמע נמי שהוא כינוי כלפי מעלה ולכן ביום שני מותר להניח תפילין עם הנץ החמה כי אז נתחייב לקראת קריאת שמע וחייב לקראת בתפילין כאמור ולענין תלמוד תורה הרי קורא קריאת שמע וכך אמרו חז"ל כל הקורא קריאת שמע שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה ולכן אסור בתלמוד תורה כנזכר לעיל:

[ב] מבעי' ליה לאבל ליתוביה דעתיה לכוין לבו כשמניח תפילין ולא יסיח דעתו מהם והם ענין תועלת גדול לאדם כי הנה חז"ל אמרו מת אחד מן המשפחה תדאג כל המשפחה, וכל שבעת הימים כאלו חרבו של מלאך המות שלופה כנגדם וכאשר מניח תפילין הוא בטוח דהא מי שרואה שלובש תפילין בחלום רואה חיים שנ' ה' עליהם יחיו מכ"ש המניח אותם בהקיץ ויותר תועלת ימצא למניח אותם כאשר לבבו יבין מה שביארתי בחלק ראשון בהלכות תפילין כי המניח תפילין הנה שכרו אתו בהווה שקונה נשמה חדשה ולכן מן הראוי כי לא יסיח דעתו מהם כאמור:

[א] מפני שהנחתי למעלה כי כל הדברים יגעים אשר מתנהג בהם האבל יש בהם רמז לענין אדם הראשון כי הוא אשר הביא מיתה לעולם וישראל שבו על עון אבותם כמשחז"ל בפסוק והמה כאדם עברו ברית ולכן בא בזה הדין הערה על חטאת האדם ראשונים ומה גם לענין האבל עצמו לפי כי אין מיתה בלא חטא ולכן חזר הדין אבל אסור לכבס כסותו כל שבעה ואפילו במים בלבד כי הנה האדם היה לבוש כתנות אור בתחילה כמו שאחז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור היינו כי מתחילה הלבישם הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו כתנות אור ולפי שחטאו נסתלק מהם הרוחניות שהוא אור ונשארו כתנות עור דוגמא אל האדם שנסתלק ממנו הנשמה כשחטא כנ"ל וכך הגיע לישראל שהקב"ה נתן להם בתחילה מצות כיבוס בגדים שנאמר וכבסו שמלותם ועל ידי כן כשאמרו נעשה ונשמע ירדו ק"ך ריבוא מלאכי השרת והלבישום פורפיראות כמשחז"ל שנאמר ואלבישך רקמה ובעבור שחטאו נסתלקו מהם דבהכי מתיישב המקרא כי מתחלה נאמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ואחר כך נאמר עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך וכן היה להם ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב דקשה טובא מאחר שנאמר ולא שתו איש עדיו עליו למה חזר ואמר להם ועתה הורד עדיך מעליך והרי כבר עשו ולא שתו איש עדיו עליו ולמה שנה עליו הכתוב ויתנצלו בני ישראל את עדים והרי כך עשו מתחילה אמנם הענין הוא כי מה שאמרו חז"ל פורפיראות הלבישן עטרות נתן להם מר, אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי כן כל אחד מביא ראיה מן המקרא שנאמר ואלבישך רקמה ונאמר עטרת תפארת בראשך ואיך יתכן שהם חולקים על המקרא אמנם זה וזה היה ולכן כאשר נאמר להם לישראל מפי הגבורה כי לא אעלה מקרבך וגו' ולכן וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו היינו העדי של פורפיראות שהלבישם אמנם לא הספיק ענין זה חזר ואמר ועתה הורד עדיך הם העטרות ר"ל ישראל סברי מימר כי לפי שהעדי של הפופוריאות שהלבישם היה לפי שנצטוו על כיבוס בגדים שנא' וכבסו שמלותם לתקן החטא של אדם הראשון וישראל כשעמדו על על הר סיני פסקו זוהמתן כמשחז"ל לפי כי בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן דהיינו כי הזוהמא נדבקה באותם כתנות אור שנתן להם הקב"ה ולכן נעשו כתנות עור אחז"ל תלמיד חכם שנראה רכב על בגדיו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות כי למה יענש למשפט קשה של מות על דבר נקל כזה אלולי שהדבר זה הוא מעורר על עון הקודם כשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא נטמאו הבגדים שלה ולכן אית דאמרי רבד שנאמר מרבדים רבדתי ערשי ואית דאמרי רבב ולא פליג כאן בלבוש תחתון רבד ובלבוש עליון רבב כל כך למה מפני כי מעורר חטא הקודם ולכן נאמר וחוטאי חומס נפשו דמאחר כי נפש כל אדם משם נמשכו לכן כל משנאי זה השונה הלכות שלומד משנה אף על פי כן אהבו מות כמו מתחילה ולכן מפני כי ענין מה שנצטוו וכבסו