מקור חיים - ד (טור יהלם) מח

לבבו יבין מעשיו הפך ממה שאמר הכתוב העז איש רשע פי שישראל יש בהם ג' מדות טובות כמו שאז"ל ה ובעבור תהיה יראתו על פניהם וזה היה רשע בפני ולא נתבייש מהבורא ולא מן הבריות כההוא דאמר יהיה עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם ולכן כסו פניו ב צריך לתקן פנים אלי די הדמעה וכן ידיו שנאמר אם ידיכם דמים מלאו כש נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון וכן רגלים ממהרות לרוץ לרעה לתקן ידיו על ידי מה דמים ולרוץ לב"ה לרחוץ פניו ידיו ורגליו מטומאת עונם בין באבילות דידיה בין באבילות דידה והם דוגמא להסתלקות הנשמה או הרוח כי נשאר בחינת הנפש לחוד ולכן נפשו עליו תאבל ומותרת לאכול עמו היינו אכילה רוחנית שנאמר לכו לחמו בלחמי של תורה בקערה היא תמורת מה שעקר הבחינות קדושות ממנו והמשיך בקרבו תמורתם רוח של שיטות שקערורות לכן יתקן לאכול בקערה עקרת הבית היא התורה ומותרת לישן עמו הוא בבגדו והיא בבגדה היינו הנשמה שמרויח בהשאלה על ידי לימוד התורה אינה עמו בקבע אלא הוא בבגדו היינו בגד בוגדים והיא בבגדה אינה נקשרת עמו בבגדו בה ומיהו משום לך לך אמרין נזירא יש להחמיר שלא ישן עמהם במטה כלל כדי שירגיש וישוב אל ה' וירחמהו:

[ב] במה דברים אמורים בשאר אבילות של שאר עבירות אבל אם מת אביי של חתן דהיינו שחטא במחשבה היינו אביו כי משם ההולדה של המעשה דוגמא לבנים לפי כי חטא המחשבה חמור מאד ואמה של כלה הוא ההרהור שבלב שמכניסין את המת לחדר היינו היצר הוא חדר שבלב שנאמר ולב כסיל לשמאלו כמשחז"ל זה היצר הרע וכאשר אינו מתפשט והוא אסור שם כמש"ה לאסור מלכיהם ויסר כחו מעליו אחר כך מכניסין את החתן ואת הכנה לחופה והדוגמא לחלק הנשמה או הרוח שהלכו ממנו בעונו ובועל בעילת מצוה עם הנפש השוגגת מתחבר עמה ופורש ונוהגים ימי המשת' אח"כ מאחר אשר יעשה תשוב' נחשב לו אותם הימים שהרשע נידון בהם שבעת ימים כמש"ה והפכתי חגיכם לאבל עתה חזר ונעשה ימי משתה ושמחה ואחר כך שבעת ימי אבלות ונפשו עליו תאבל מענין החרטה על מה שעשה מן הרעה בתחילה כנ"ל ואסור להתייחד עמה בדרך קבע עדיין אלא הוא ישן בין האנשים חלק הנשמה והיא ישנה בין הנשים חלק הנפש אבל אם כנס לחופה ועל ידי התשובה חזר חלק הרוח בקרבו והתחילו ימי המשתה שלו כאמור ואחר כך מת לו מת בא לידי עון בשגגה היוצאת מותר להתייחד עמה הרוח עם הנפש כמו בשאר אבלות שהוא חוטא ועכ"ז אין נעקר עדיין בחי' הרוח והוא שבעל ונתחברו זה עם זה אבל אם לא בעל כי לא עשה מעשה להתחבר חלק הרוח עם חלק הנפש אסור להתייחד עמה כל ימי האבל כי נפשו עליו תאבל בין בחול בין בשבת כי אין נכנס בקרבו תוספת שבת בעבור מעשיו הרעים כאמור:

[א] אשר חז"ל הגידו בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בתורתו של הרשע בתורה מנין שנאמר וטמא טמא יקרא וכו' גם בכתובים שנאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי ועוד אמרו חז"ל ה"פ כתוב במצורע תורה וכו' מלמד שהרשע עובר עליהם ואיתא בזוהר פ' תזריע דף מ"ו. וז"ל ות"ח בגין דהאי נפש חיה איהי קדישא עילאה כד ארעא קדישא משכא לה בגווה ואתכלילת כדין קרינן לה נשמה ודא איהו דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא ועיילא בכל תרעין ולית דימחי בידהא ועל דא אתקרי רוחא ממללא דהא כל שאר נפשתא לית לון רשו למללא קמי מלכא בר האי ועל דא אורייתא אכריזת ואמרה נצור לשונך מרע וכתיב שומר פיו ולשונו בגין דאי שפוותיה ולישניה ממללן מילין בישין אינון מילין סלקין לעילא ובשעתא דסלקין כלא מכריזין ואמרין אסתלקו סוחרניה דמלה בישא דפלניא פנון אתר לארחיה דחויא תקיפא כדין נשמתא קדישא אתעברת מיניה ואסתלקת ולא יכלא למללא כד"א נאלמתי דומיה החשתי מטוב וההיא נשמתא סלקא בכיסופ' בעאקו דכלא ולא יהבין לה אתר כמדלקדמין ועל דא כתיב שומר פיו ולשונו וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה גורם לשין הרע והדומה לזה נבלות הפה ושבועת שוא וכיוצא ולכן חזר הדין אבל כל שבעת הימים אסור לקראת בתורה והדוגמא לחוטא כי נפשו עליו תאבל כל הימים בעולם הזה וגם עד מלאת לו שבעת ימים דוגמא לימי חייו שהם שבעים שנה וכאשר עודנו לא ישוב ונעשה מת בפועל אז אחר כך דנין אותו שבעת ימים בתחלה בדין חיבוט הקבר וכיוצא ולכן גם בגשמי אסור כל שבעה ימים אסור לקראת בתורה גם בנביאים וכתובים משנה גמרא הלכות אגדות ואם רבים צריכים לו להתלמד מותר ובהשוואה אחת יהיה נמי ההוא צורבא מרבנן דסנן שימעניה כי אסור ללמוד מפיו תורה שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו