מקור חיים - ד (טור יהלם) מז

חז"ל:

[ג] כל אדם מותר לנעול במקום שיש סכנת עקרב והדוגמא להיות שנתבאר כי המנעל הוא דוגמא לגוף האדם שנועל הנשמה בתוכו וכן איתא בתיקונים:

והכי קאמר זה האבל לב ונפשו עליו תאבל אפילו הכי מותר לנעול היינו שער התשובה כמו שאמרו חז"ל מה יפו פעמיך בנעלים באותו שסגר הדלת וכיוצא בך אף על גב כי החוטא צריך להיות מוכן תמיד אל התשובה כי לא ידע האדם את עתו ימיו כצל עובר הלואי כצלו של כותל או של אילן אמנם כל אדם שיש לו אבל מצד מעשיו כאמור מותר לנעול סגור לבו ולדחות ממנו ענין התשובה מפני סכנת עקרב היינו משחז"ל פ' לפני אידיהן ז"ל לעלוקה שתי בנות וכו' הה"ד כל באיה לא ישובון ואם ישובו לא ישיגו אחרות חיים למימרא דכל דפריש ממינות מאית וכו' איכא דאמרי ממינו' אין מעבירה לא והתניא אמרו יו על אלעזר בן דרדייא שלא הניח זונה שלא בא עליה וכו' הנה מבואר מדברי שלמים אלו כי עבירה ומינות העושה מהם תשובה הוא מת איכא דאמרי ממינות ואיכא דאמרי מעבירה ולכן חזר הדין ואמר כל אדם. שהוא אבל על מעשיו כאמור מותר לנעול לבו מן התשובה במקום דאיכא סכנת עקרב שהוא ממית ולכן צריך לעשות תשובה בדרך כלל להמלט מן העונש כאמור:

[ד] אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך כי שניהם נמצא בהם חטא כאמור אמנם היו מהלכין בדרך כי נמצא בהם ענין דרך ארץ מותרים בנעילת הסנדל כאמור להתעכב מלעשות תשובה ולסגור דלתות הלב עד שיבין לעשות תשובה כראוי כדי להנצל מן המות כדאיתא התם:

אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך דהיינו כי נמצא בהם דרך ארץ לפי כי דרך ארץ קדם לתורה כמשחז"ל לשמור את דרך זו דרך, ארץ עץ החיים זו תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולכן מותרים בנעילת הסנדל דמאחר כי נמצא בהם דרך ארץ ודאי הוא כי יעשו תשובה ולכן מותר להם להיות לבם סגור מן התשובה לפי שעה וכשיגיעו לעיר חולצין הוא משחז"ל לאדם שהי' מהלך באפילה ואינו יודע באיזה מקום מהלך נזדמנה לו אבוקה ניצול מן הקוצים ומן הפחתי' ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים וכו' ולכן אמר הגיע לעיר שהוא יותר הוא דוגמא אל התשוב' והתורה שהם בונים העולם כמש"ה אם ה' לא ישמור עיר היינו נוטרי קרתא ולכן כשהגיע לעיר ומצא תלמיד חכם המלמד להועיל בדרכי התורה והתשובה חולצין מנעל אשר מנעו עצמן מן התשובה והיה נעול לבס חולצין ויש אומרי' שאם היה עיר שרובה כנענים אע"ג כי נמצא מי שמדריך אותם בתשובה עם כל זה רובה עכו"ם הולכים אחר שרירו' לבם הרע אין חולצין עד שיכנסו לרחוב היהודים אז ישובו אל ה' ונעתר להם ורפאם:

[ה] אם צריך לחלוץ מנעל בבית הקברות שהדוגמא בזה יהיה כי צריך האדם אשר יחטא ואשם ולכן נעשה חלל רשע והוא מטמא בערך בית הקברות צריך לחלוץ מנעל תכף לעשו' תשובה כמשחז"ל אה ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה ומה גם כי כל אדם צריך להרהר בלבו בלילה ולעשות תשובה מאשר חטא ביום וכדאיתא בזוהר פרשת קרח ואלין אקרון מאריהון דחושבנא כמו ש"ה כי אין מעש' וחשבון בשאול וכו' כי העושה כן אינו פני גהינם:

[א] לא נעלם מעין הקורא מה שנתבאר עד כמה פעמים כי האדם אשר יחטא נק' מת כמו שאמרו חז"ל רשעי' בחייהם קרויים מתי' כי אין זה בדרך השאלה אלא מת הוא באמת לפי כי הנשמ' הולכת ממנו כמו שנת' כמשחז"ל אין אדם חוטא היינו הנשמ' אמנם נא' נפש כי תחטא ולכן כל זמן שהחוטא במרדו ועודינו לא ישוב לא נשאר בו זולת בחינת נפש והיינו מ"ש האבל שהוא החוטא ונפשו עליו תאבל מפני כי הלכו מאצלה נשמ' ורוח ולכן אסור בתשמיש המט' והיינו מדה כנגד מדה ממש כי הנה הרוח הוא דוגמת הזכר המתחבר עם הנקב' בחינת הנפש להוליד בני' הם המצות שנא' פרי צדיק עץ חיי' מה הם פירותיו שלצדיק הם מצות ומעשים טובים ולכן כמו שנפרד חלק הנשמה או הרוח מן הנפש ואין מוליד בנים כמו כן בגשמי אסור בתשמיש המטה וכדאיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ז. וז"ל זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דילהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דילהון בחדא כד מתדבקן נשמתין דא עבדי איבין ובקעי נהורין מנייהו ואתעבידי שרגין ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירן וכל הני עיילין להיכלא דא עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי זיווג וחיבור הרוח עם הנפש שהם זכר ונקבה ועושים תולדות ונשמות וכאשר האדם בחטאו מבריח ממנו חלק הנשמה או רוח הוא המוליד לכן נמי זה האבל אסור בתשמיש המטה אבל בשאר דבר קורב' מותר אפי' במזיגת הכוס כי יתן בכוס עינו ויתבונן מה גרמו לו מעשיו והצעת המטה כי זה נעשה לפריה ורביה והוא בעונו כפה את המטה לפי כי נשתנה צלם דמות תבניתו על ידי מעשיו כמו שחז"ל אצל נמשל כבהמות נדמו והרחצת פניו ידיו ורגליו כי