מקור חיים - ד (טור יהלם) מו

אבל אחר שבעה בזמן שעולה למעלה בעולם האצילות מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה שלא יאמר לה הסיבי עיניך מנגדי לפי שאין בהם כחל כלה שאירע לה אבל בתוך חופתה היא הכלה הקדושה הגיע לה אבל כאמור במאמר הקודם כד איהי סלקא למלקט כיסופין וענוגין כי אז היא בסוד כלה בחופתה לפי כי החופה היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קס"ט. וז"ל ועשית את הקרשי' כו' כתיב הכא עומדים וכתיב התם שרפי' עומדים אלין קיימין בתיקוני דכלה וסחרן סחרני דחליה למשרי בההוא חופה רוח עילאה וכו' אמר כלה זו שאירעה אבל מפני מעשה התחתונים כאמור במאמר תוך שלשים יום לחופתה היינו שלשה מדות של הזכר כאמור למעלה בפסוק מן השלשים הכי נכבד ועד השלשה לא בא רוצה לומר כי היתה הכלה מתייחדת עם בעלה ומגעת עד ג' עליונות כי אז היא בסוד השלימות לפי כי היא שוה. אליו ואינה חסירה רק הכתר להיות שוה לבעלה ולכן מותרת להתקשט אפילו תוך שבעה עולמתאן דילה בוגרת שאירעה אבל הנה הכלה הקדושה יש בה כמה בחינות כי כבר נתבאר בכמה מקומות כי כל ענין שהוא למטה בגשמי כך יהיה למעלה ברוחני שאלו לא היה לו שורש למעלה לא נהיה הדבר הזה ולכן כמו שלמטה בגשמי ימצא זמנים רבים באשה מזמן שהיא קטנה עד שהיא אשה כך ימצא למעלה והנה הדברים האלה פירש מורי זלה"ה במלת נקבה כי כינוי זה נמצא בו כל הזמנים האמורים כי כל אות מורה על זמן אחד אות נ' של נקבה היינו נערה אות ק' של נקבה היינו קטנה אות ב' של נקבה היינו בוגרת אות ה' של נקבה היינו כשהיא אשה גדולה ולכן חזר הדין בוגרת שאירעה אבל כיון שעומדת להנשא שהרי ניבנית ככל הצריך לה מותרת בכחל ופרקוס אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה כי אין להעביר הזוהמא לגמרי מאחר שהגיע לה אבל צריך לתת להם זאת אחיזה ונערה אבלה כי עדיין אינה בכל השלימות וזה הוא סוד מש"ה וישבו מארץ ישראל נערה קטנה והקשו חז"ל מאחר שהיא נערה כיצד אומרת קטנה ומשני קטנה דמין נעורן אמנם כונת הפסוק להודיע כי כאשר היא נערה עדין ימצא לה קצת דין של קטנה ולכן אסורה בכחול ופרקוס לפי כי אינה שלמה עדיין:

[א] כבר נתבאר בכמה מקומות כי כל הדברים יגעים שמגיע לאדם צריך להתבונן כי הם תיקון על הכלל ועל הפרט כי כאשר נתבונן בענין אדם הראשון כאשר חטא ואכל מעץ הדעת נאמר וידעו כי ערומים הם ולכן ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ואמנם מנעל לא נאמר כנראה לפי שהיה כמו האבל אשר חטא על הנפש לכן ויהלך אט לפי כי כאשר חטא הגיע לו בערך כל האדם כמשחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שיטות וכאשר נתבאר כי מדקאמר אין אדם חוטא בלשון שלילה היינו ללמד כי הנשמה אינה חוטאת לעולם לפי שמסתלקת כאשר יחשוב האדם לעשות פתגם הרעה כי לכן ימצא כי הרהורי עבירה קשים מעבירה וכן הגיע לאדם הראשון כשגמר בדעתו לאכול מעץ הדעת תכף הלכה ממנו הנשמה כדאיתא בזוהר כדין אבדו זיהרא עילאה דיהב ליה קודשא בריך הוא סוד הנשמ' ולכן אף על גב שנאמר ויעש ה' לאדם כתנות עור אמנם היה יחף בעונו ולכן משבח הקדוש ברוך לישראל אשר עשה להם ואנעלך תחש והיינו מש"ה מה יפו פעמיך בנעלים וזה לא היה לך מאדם הראשון אלא לפי כי את בת נדיב הוא אברהם אבינו עליו השלום שאמר מחוט ועד שרוך נעל וכו'. ובזמן החרבן נתייחפו רגליהם שלכן נאמר ליחזקאל ונעלך תשים ברגלך להורות כי האבל צריך לחלוץ ולהורות את בני ישראל שעתידין לילך בגלות יחפים ולכן לענין הפרט בהגיע אבל לאיש הישראלי נאסר עליו נעילת הסנדל להגיד לעמי פשעם מה גרם להם ובכן ימצא הערה לחוטא כי נפשו עליו תאבל אסור בנעילת הסנדל להיות רמז לאות לו כי כבר ראוי הוא זה הגוף הנקר' מנעל לגבי הנשמה כי הנה הוא חלוץ הנעל כבר נגזרה גזרה עליו ובא יבא לא יאחר ולכן זה יהיה דוקא של עור לרמוז מה שאמר הכתוב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אבל באינפליא של בגד או של גמי או של עץ מותר כי הרמז בזה הוא מה שחז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אלא בתחלה היו הנגעים באים על הבית לא חזר בו באים על בגדיו לא חזר בו באים על גופו ולכן זה של עור אסור כנראה כי לא שב אל ה' ולכן דבק בעורו אמנם של עץ מורה על נגעי בתים כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה וכמו שחז"ל מי מעיד באדם קורות ביתו וכאשר אינו חוזר בו בא על בגדיו היינו הדוגמא אנפליא של בגד או של גמי ולכן מותר שאין מנעל אלא של עור ולכן אם הוא של עץ ומחופה עור אסור דהיינו שמחפה עונותיו:

[ב] חיה מותרת לנעול כל שלשים יום אשר נתבאר למעלה כי היולדת הוא דוגמא לעונות אשר יעשה האדם ולמדו ממנו שהוא דוגמא ליולדת היינו חיה כמד"א שאלו נא וראו אם יולד זכר וגו' וסמיך ליה הנני מאכיל את העם הזה פרי מחשבותם דהיינו עבירה שעושה פירות היינו שיולד הזכר ע"י מעשיו הרעים והנה אמר מותרת לנעול כל ל' יום והדוגמא דין הנעשה באדם ל' יום כדאיתא בזוהר פ' ויקהל כל תלתין יומין אחדן בר נש מעינוי מידוי מרגלוי וכו' לפי שהצינ' קשה לה היינו גהינם של שלג ולכן בתחלה יש לה דין אחר של שלשים יום כדי להקל עליה אחר כן בגהינם של שלג כי שם משתלמים נפשותיהן כמו שאמרו