מקור חיים - ד (טור יהלם) מה

ונשמות אני עשיתי והם חלק אלוה ממעל ולכן מותרת הנשמה בכולם כדי שלא תתגנה על בעלה זה הקב"ה בעל נעוריה. כלה שאירעה אבל כך אחז"ל ת"ח צריך להיות צנוע ככלה ומה כלה מתקשטת בכ"ד קשוטין כך צריך להיות תלמיד חכם בקי בכ"ד ספרים ולכן באה הדוגמא בזה כלה זו היינו תלמיד חכם שאירעו אבל הוא ענין עון ונפשו עליו תאבל תוך שלשים יום לחופתה מן הדברים שמענשים עליהם אחרי המות שלשים יום כדאיתא בזוהר פ' ויקהל לחופתה כי כאשר השלם הולך לבית עולמו נקרא יום חתונתו כאשר ביארתי בפסוק צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים בהלכה במלך שלמה מאן רבנן שיוצאים לקראתו מלאכי שלום ומקדימים לו שלום והקב"ה אומר יבא שלום לפי כי היה משים שלום בפמלייא של מעלה ופמליא של מטה לכן התבוננו ביום חתונתו עם הקדוש ברוך הוא כההיא דאמר יומא דהילולא דרבי שמעון וביום שמחת לבו כי אין לצדיק שמחה כל הימים בעולם הזה אמנם אז הוא יום שמחת לבו ולכן יאמר כלה זו שאירעה ענין אבל מדבר של עון בשגגה היוצאת תוך שלשים לחופתה מותר להתקשט במילי דחסידותא כאמור אפילו תוך שבעה דהיינו שעבר על דבר שנענש החוטא בשבעת הימים בגוף ונפש כדאיתא בזוהר פרשת תרומה בוגרת שאירעה אבל היינו לרווק צדיק שנכשל בעבירה ונפשו עליו תאבל שהוא עומד ותוהה כיון שעומדת להנשא כפי פשוטו ומה גם כי מוכן הוא להנשא עם התורה מותרת בכיחול ופרקוס שהם ענייני החסידות אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה שהיא מיראת העונש וצערת אבלה היינו כי עדיין לא בא לכלל השלימות כמו הבוגרת לכן אסורה אפי' בכיחול ופרקוס מדרכים של החסידות כאמור:

הדרי בי לבאר דינים הללו בשורשם למעלה וכך היה אומר רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן כי הנה זה הוא האבל לב פעמים רוחץ באותם י"ג נהרי דאפרסמונא דכיא שנאמר ה' על מים רבים כדאי' בזוהר בפ' ה' על מים רבים ה' דא חכמה על מים רבים דא בינה כי משם רוחץ כל גופו ת"ת ישראל פעמים במים קרים לקיים מש"ה מים קרים על נפש עיפה פעמים ירחץ במים חמין להעיר הגבורות כדי לדחות סטרא אחרא למטה ולכן אמר אסור לאבל זה לרחוץ כל גופו אפי' בצונן אמנם פניו ידיו ורגליו בחמין אסור לפי שהוא מזיק הגוף ביותר ונמצא מתבטל סטרא אחרא אמנם בצונן מותר בסוד מים קרים ואם היה מלוכלך בטיט וצואה של הקליפה כאשר הם מתגברים ועולים עד למעלה רוחץ כדרכו ואינו חושש שלא לתת להם אחיזה כל כך ביותר:

סיכה כיצד אסור לסוך כל שהוא איתא בזוהר פרשת אמור דף פ"ח. וז"ל כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וכו' האי קרא אוקמוה אבל כשמן הטוב על הראש דא משח רבות קדישא עילאה דנפיק ונגיד מאתר נהרא עמיקא דכלא ד"א דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין על הראש על הראש ודאי רישא דאדם קדמאה וכו' ולכן הוא אומר סיכה כיצד אסור לסוך אפי' כל שהוא אם מכוין לתענוג דהיינו כי הצדיק כתיש כתישין ואפיק משה רבו מאינון זתין קדישין למיהב לכלה היינו שמכוין לתענוג אבל אם הוא להעביר הזוהמא דסטרא אחרא מותר ואין צריך לומר משום רפואה לאותו חולה וההיא חולה שנאמר כי חולת אהבה אני כגון שיש חטטין בראשו וממשיך מאותו שמן הטוב על הראש מותר:

יולדת אבלה היא רחל דכתיב ותלד רחל ותקש בלדתה ונא' ויהי בצאת נפשה כי מתה שצריכה לרחוץ מפני שנא' ותקרא שמו בן אוני מותר וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו להוציא אותם דינים מן השערות כדאיתא באדרא רבא דף קל"א וז"ל בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק וכו' תאנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארין דיבבא ויללא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי נמצא בראש של ת"ת ישראל ערבוביא של אותם מאריהון דיבבא ויללא ולכן אמר מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו בחמין שורש הדינים דלא גרע מאסטניס בסוד אימא עילאה שמותר לרחוץ כל גופו כי שם הם מים רבים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית בפ' ה' על מים רבים ה' דא חכמה על מים רבים דא בינה ולא כל מי שאמר אסטניס אני מתירין לו אלא דווקא שהוא ידוע שהוא אסטניס ומתנהג בנקיות שכן אימא עילאה מתנהג בנקיות כי אין קליפה ולא דבר רע יונק ממנה ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש:

מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה דהיינו כי ת"ת ישראל הגיע לו אבילות בעבור הכלה שגלתה ואמרה מתה אנכי וגם הצדיק נקרא מת שנאמר כי מפני הרעה של החרבן נאסף הצדיק ולכן מותר לרחוץ כל גופו בצונן מאותם מים קרים עליונים:

נדה שנזדמנה זמן טבילתה לפי שנאמר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני מ"ש בזוהר פרשת בלק וז"ל רזא אוליפנא מגו בוצינא קדישא כד איהי סלקא למלקט עינוגין וכיסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו' ולכן אמר נדה זו האמורה שהגיע לה טיפה כחרדל כמ"ש במאמר כדין מטי לגבה טיפה ולכן הגיע לה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת עד יעברו הימים אשר נגזר עליה:

אשה יראת ה' לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה הם ימות החול כשיורדת לעשות ייחוד ביצירה בסוד מטטרון כדאיתא בתיקונים מטטרון על ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין של חול שכל אלו אסורים ברחיצה ואשת איש בזמן שמתחברת הכלה עם בעל נעוריה אינה אסורה אלא תוך שבעה רוצה לומר כל עוד שהיא עדיין תוך שבעה עולמתאן דמטרוניתא שהם בבריאה וזה סוד משחז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר גנאי הוא לה וכו' דראוי להבין מה ענין גנאי ימצא בזה מאחר כי זה התבשיל הוא של בית אביה אמנם הענין מתבאר עם זה הדין כי הנה לפי כי בזמן החרבן אמנם אינה יכולה להתקשט תוך שבעה למטה בבריאה בתוך שבעה עולמתאן דילה לא כחל ולא סרק לכן גנאי הוא לה לשאול מאותם ציקי קדרה מן הייחוד עליון ולכן עבדיה מביאים לה בחשאי