מקור חיים - ד (טור יהלם) מד

נמצא חילוק בזה אם מתכוין לתענוג שהדוגמא לזה הוא שלמד תורה להתענג בה לעתיד לזמן התחייה כמו שאמר הכתוב והקיצות היא תשיחך וכן בשכבך תשמור עליך בקבר אפילו כל שהוא אסור דמאחר שהוא חלל רשע ונפשו עליו תאבל תורתו נמאסת ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי אבל אם הוא להעביר הזוהמא של העון מותר כמשחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ואין צריך לומר משום רפואה דהיינו לרפואת העון מותר כמו שאמרו חכמי' זכרונם לברכה הרי שנכשל אדם בעבירה שחייב עליה מיתה מה יעשה ויחיה אם למוד לקראת דף אחד יקרא שנים ולכן לרפואה מותר כגון שיש לו חטטין בראשו מן המחשבות רעות והגאוה כל דבר של עון הנמצא בראש התורה מכפרת עליו:

[ג] יולדת אבילה שצריכה לרחוץ הנה ענין היולדת הדוגמא לזה הוא עביר' שהוא עושה פירות ויולדת רשעתה והיא אבלה על המעשי' הרעים שצריכה לרחוץ מאותה הטומאה כדי שלא תתפשט העבירה וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מן האמונו' רעות שהם מערבבים רעת האדם מותר לחוף ראשו בחמין היינו יראת העונש דלא גרע מאסטניס האדם השלם דממאיס בכל מידי דמאיס מן העון כי מותר לרחוץ כל גופו לנקות עצמו ולא כל מי שאמר אסטניס אני מתרץ לו אלא דווקא שהוא ידוע ומוחזק שהוא אדם שלם ומתנהג בנקיות מן העונות בכל האפשר ואם לא ירחץ מאותו השגיאות שנפל בו יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש מותר:

[ד) מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה והדוגמא לאדם שעשה עבירה והיא אבל לב מפני שעשה פגם בצד מה בעצמו ותכף חזר וחטא על הנפש קלקלתו תקנתו מותר לרחוץ כל גופו בצונן כאמור שמצטנן ונמנע מלעבור אותה עבירה עוד והיינו לשעה עד כי ישוב אל ה' וירחמהו:

[ה] נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת הנה ענין הנדה בלי ספק כי הוא מורה על מעשה הרע אמנם כנראה כי אינם דברים חמורים כי נאמר מן המקרא שנא' כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ואמרו חכמים זכרונם לברכה מה נדה יושבת עמו בספסל שאינו מתמוטט וישבה עמו היא בכסותה והוא בכסותו וכו' וכן יהיה נמי בדין זה כי אדם זה לא פירש לגמרי מאחר הקדוש ברוך הוא בעל נעוריה רק הוא חותה לפרקים לתיאבון ולכן באה הדוגמא שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה לפי כי אדם זה היה פעמים צדיק פעמים רשע ונזדמן זמן טבילתה מן העון בימי אבל שהיא תתאבל על מעשיו אינה סובלת דאיך יתכן ליטהר במעשיו וזה דומה לטובל ושרץ בידו:

[ו] אשה לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה ומכאן מודעה רבא לאשר חטא על הנפש צא ולמד מישראל שהם רבים ואינו דומה ליחיד ושם נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אמרו כלום אשה מתקשטת אלא לבעלה אם כן מאחר שנאמר כי לא אעלה בקרבך למה לנו עדי זה אם כן כל שכן היחיד החוטא נגד פני עליון ובעונו נסתלק הקדוש' מקרבו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם של כל א' אם כן בלי ספק כי אסור לעשות הדברים האלה שהם דברי' של חסידות כההיא דשרו ליה לרבי זירא לא כחל ולא שרק ויעלת חן דאף על גב כי יש מי שפירש דהיינו בלי דרשה ובלי לימוד הגדה היה שלם אמנם יש להבין כי לא בענייני הלימוד קאמר כי מי ישמע לדבר הזה כי ימצא האדם חסר מאחת מאלה ויהי' מעלה חן אמנם הענין הוא מדבר על מילי דחסידותא כי בלאו הכי היה שלם בתורה וכן נמי ירצה במאמרו אשה מי שתשש. כחו כנקבה כד"א נשתה גבורתם היו לנשים לא תכחול ולא תפרכס דהיינו שיהיה שח עינים מדקדק בדבריו וסביביו נשערה מאד בימי אבלה כי מה מועיל לו לעשות דברים אל ובידו מעשה הרע שכל אלו אסורים ברחיצה כאמור ואשת איש דהיינו כמו ש"ה אלמנה וגרושה וכו' ואיתא בזוהר אלמנה מאותה הנשמה וגרושה דלא עאל לפרגודא ולכן אדם הנמצא בו אחת מאלה אסור לעשות הדברים הללו כי לא להועיל לו אבל אם היא אשת איש כי עדין לא נתרחק' מהקדוש ברוך הוא והיא אשת מי שכתוב בו ה' איש מלחמה אינה אסורה בכל הדברי' האלו אלא תוך שבעה לפי דשבעת הימי' היינו ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואיתא בבראשית רבה כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם חרץ ימיו של כל אחד וכל אותם הימים ממתין הקדוש ברוך הוא לרשע אם יעשה תשובה אמנם אחר שבעה דהיינו כאשר הולך האדם אל בית עולמו ונותן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא שבעת ימים שנידון בגוף ונפש כנ"ל אחר כך מותרת בכל כי חנון ורחום הוא ונאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף סוף סוף האדם נמצא בו חלק ממנו יתברך