מקור חיים - ד (טור יהלם) מג

אבדה האמונה ימעט רצה אינו ממעט אמנם על אביו ועל אמו כאשר הגיע להם ההעדר בזמן החרבן ימעט לפי כי כך נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה וכו' ולכן גם הוא ימעט:

על כל המתים המדות עליונות בזמן שמגיע להם ענין העדר כיצד היינו מ"ש בזוהר פעמי' מכונה ת"ת ישראל בשם יעקב שנא' מי יקום יעקב כי קטן הוא פעמים נקרא ישראל ולכן בזמן שהוא בסוד יעקב אז מגיע העדר למדות שלו וכן בזמן שנקרא יעקב למטה בגשמי נגע סמאל בכף ירכו ואיתא בזוהר נאמר כאן נגיעה כי נגע ושם נא' כל אשר יגע בו הטמא יטמא הא למדת כי זהו סוד המיתה למעלה ולכן נאמר רגליה יורדות מות ולכן על כל המתים אלו אסור עד שלשים יום לילך בסחור' הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בראשית דף ו'. וז"ל מן השלשים הכי נכבד אלין שלשים שנה עילאין דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא ומנייהו הוא נטיל ואתקרב ועד השלשה לא בא אינון הוי אתיין לגביה ויהבין ליה ברעותא דלבא ואיהו לא הוה אתי לגביהון עכ"ל כונת המאמר בקיצור נמרץ כי שלשים ושלשה שאמר הכתוב מפרש לה הכי כי הכל הוא בסוד ג' ספירות עליונות דהכי קאמר בתחלה מן השלשים הכי נכבד אלין שלשים שנה עילאין הרי בפי' אתמר שכונתו על שלשה עליונות ומ"ש ועד השלשה לא בא רוצה לומר עד עיקר השלשים שהם שלשה לא בא אמנם נעשים שלשים כשהם מתפשטים ויורדים למטה כמ"ש דאיהו נטיל מינהון ואנגיד לתתא אבל הוא אינו עולה אלא השלשה כאמור והיינו מ"ש בדין זה על כל המתים שהם להם ההעדר אסור עד שלשים יום לילך בסחורה ולמה בא השיעור זה של שלשים לפי שמתחסר התפשטות זה של שלש מדו' עליונות להכנס למטה בת"ת ישראל ולהיות בסוד שלשים כל אחת כלולה מעשר והוא הסיבה שנעשה בסוד יעקב שנא' יעקב כי קטון הוא ולכן עד שלשים יום אסור בסחורה לילך למרחוק דאיכא פרסום גדול ודומה לשמחה שהולך בשיירה גדולה ושמחים הרבה בדרך והכתיב דרכי ציון אבילו' מבלי באי מועד והדרכים מבקשים תפקידן כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה אמנם בפחות מזה מותר על אביו ועל אמו כשהם מסתלקים מן העולם הזה אין לדבר קצבה עד שיגערו בו חביריו היינו הקצוות וראוי לתת שיעור בזה ג' חדשים והוא שיעור התפשטות אבא ואימא לאחר שנסתלקו חוזרים ומתפשטים בסוד מש"ה מן השלשים הכי נכבד והשלשה מתפשטים עד תשעים בסוד אות צ' של צלם וסי' ואם שרה הבת תשעים שנה תלד והבן כל זה:

[א] הנה ענין האבל זה כבר נתבאר הדוגמא שלו דהיינו החוטא שנעשה חלל רשע לכן ונפשו עליו תאבל ואסור בכל ענייני האבל הגשמי ומה גם בענין סיכה של תענוג אסור והדומה לזה הוא ענין לימוד מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך אמנם רחיצת כל גופו מן העבירות בסגנון זה אסור והיינו הרחיצה אפי' בצונן כי הוא מצנן עצמו מלעשות עבירה ומקיים סור מרע ובין בחמין שהוא להעביר העונות בסגנון האמור אסור ר"ל כי לא להועיל לו מאחר כי יצא מן הכלל והמית כל האיברים על ידי מעשיו היינו כל גופו לכן לא יוכל להרפא לגמרי בסגנון זה אבל פניו ידיו ורגליו שהדוגמא לענין היזק ראיה אשר חזקו פניהם והסיר מסוה הבושה מעל פניו וידיו לא אסורות לעשות העבירה והיה נותן מעות בידו כמו שאמר הכתוב יד ליד לא ינקה רע והיה קל ברגליו לעשותם יש לו מעט תקנה בחמין אסור אמנם ע"י מעשה מצוה בצונן למנוע עצמו שלא לעשותם עוד מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה דבר מפורסם לעין כל רוחץ כדרכו ואינו חושש כדי שלא לנעול דלת:

ועוד אפשר להבין על רחיצה זו אסור לרחוץ כל גופו דמאחר כי חטא על הנפש שלכן נפשות עליו תאבל אין מועיל לו תיקון לגוף ונפשו בתכלית החיסרון ולכן אסור לרחוץ כל גופו מבחוץ אפילו בצונן לא מבעיא בחמין מיראת העונש שלא לשמה אלא בצונן כי פירש מן העון אמנם לא לענין תשובה אלא שפירש באקראי בעלמא לא להועיל לו אבל פניו ידיו ורגליו על דרך האמור בחמין אסור שלא לשמה מיראת העונש דפעמים אין פחד אלהים לנגד עיניו וחוזר לסורו אמנם בצונן שפירש לגמרי ונצטנן מלעבור עבירה מותר ואם הי' מלוכלך בטיט וצואה לעין כל רוחץ כדרכו אפי' בחמין מיראת העונש ואינו חושש כדי שילמדו לעשות:

עוד זה מדבר בענין המגיע לחוטא אחד שיוצא מן העולם כי מעשיו גורמין לו העונש שם ולכן אמר רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו דהיינו מהעדר מעשה המצות שהם תלויים בגוף לפי כי כן הם רמ"ח מצות עשה כמספר איברים ותיקון זה אינו נעשה בעונש גהינם כאשר ביארתי כי גם שיהיה האדם אלף שני' פעמים בגהינם אינו נברא לו אבר שנתחסר מן המצוה ולכן יאמר נא אסור לרחוץ כל גופו בגשמי לפי כי כן נמי ברוחני אסור לרחוץ כל גופו לא מבעיא בחמין שהדוגמא לגהינם של אש שאינו מוליד בו אבר כאמור אלא אפי' בצונן שהדוגמא לגהינם של שלג כי הוא יותר עונש כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ששה חדשים נידונים הרשעים בגהינם של אש וששה חדשים נידונין בגיהנם של שלג ושם משלימין נפשותיהן אפילו בצונן לא להועיל לו אבל פניו ידיו ורגליו שהם דברים של העדר הנמצאים בו בחמין אסור בצונן מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה שהם מעשים אשר לא יעשו מן העבירות רוחץ כדרכו בגהינם ואינו חושש לפי כי שם ממרק עונותיו כאמור:

[ב] סיכה כיצד אסור לסוך אפילו כל שהוא והנה ענין הסיכה הוא בשמן של תורה ולכן