מקור חיים - ד (טור יהלם) מב
Mekor Chayim (Tur Yahalom)- 4 42 · מקור חיים - ד (טור יהלם) · free full Hebrew text
Open in the reader →[כג] ההולך ממקום למקום לסחורה הדוגמא לזה הוא ההולך אחר עצת היצר ולכן הלך ממקום למקו' היינו ממקום של הקדושה כמו שאמר הכתוב וממקום קדוש יהלכוך והלך בעונו למקום הנקרא צואה בלי מקום וזה היה לסחורה הניח הסחורה שנאמ' בה כי טוב סחרה מכחר כסף והלך אחר היצר לעשות עמו סחורה ושמע והבין שמועה קרובה מה שעשה עון מקרוב אם יכול למעט שלא לעשות שום עסק באותה העיר היינו הגוף עיר קטנה כי לא ישמע וישתרש בעון מוטב ואם לאו שאם לא יקנה באותה העיר דבר מצוה לקנות בו סניגור אחר להליץ עליו לא ימצא אחר כך יקנה לצורך הדרך כי אורחא רחיקא וזוודין קלילן יקנה דברים שיש בהם חיי נפש להחיו' נפשו מפני שכבר נקרא מת ובזה נאמר עליהם חיה יחיה:
[כד] על כל המתים הם הרשעים הנקראים מתים וכמה מיני רשעים הם ולכן על כל המתים הם האיברים שלו כי כל אחד נקרא מת אחר בעונו כיון שנכנס בו רוח של שיטות מחלק השטן מת הוא בודאי ולכן על כל המתי' האלו רצה למעט בעסק סחורה המותרת לו כי טוב סחרה כגון דבר האבד ואין לך איבוד כאיבוד הזמן רצה אינו ממעט ולמד בתורה על אביו ועל אמו דהיינו בענין המחשבו' רעו' כנ"ל לפי כי המחשבה היא במוח ומשם נמשך טיפת ההולדה כן יצדק לומר על אביו ועל אמו ימעט לפי כי הרהורי עבירה קשים מעבירה:
[כה] על כל המתים מן האיברים אשר חטא בהם אסור לילך בסחורה למרחוק עד שלשים יום כי נתן אל לבו העונש הנעשה לרשע שלשים יום בגהינם בגוף ונפש כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דאיכא פרסום גדול בזה ר"ל בעונש זה של שלשים יום כי דנים האדם מעיניו מאזניו מידיו מרגליו לעין כל ובזה ימצא כי יהיה לו הכנעה גדולה על פרסום זה שנידון לעין כל ודומה לשמחה שהולך בשיירה גדולה ושמחים בדרך וזה בשני פנים ראשונה על דרך מה שאמר החכם צרת רבים בחמת הפתאים וממנה יהיה להם שמחה גדולה לפי כי זה הוא להם כפרה על עונותיה' באביו ואמו עד שיגערו בו חביריו וכבר נתבאר כי אביו ואמו הוא דוגמא לענין מחשבות רעות ולכן לא ילך עד שיגערו בו חביריו העושים מעשיו ויאמרו לו לך עמנו:
גם בזה יש דרך ה' להגיד על הדברים שאבל עליון מותר בהם ולכן יאמר כבוד הבית דהיינו כי לא ימצא בבית עליון בית מושב שלו קורי עכביש הלא הם דברי חז"ל שממי' בידים תתפש והיה בהיכלי מלך שממי' זה עשו שנא' ואשי' את הריו שממה בידים תתפש שנאמר ועל חרבך תחי' הידים ידי עשו והיא בהיכלי מלך מלכו של עולם שפשט ידו והחריב בית המקדש והנה מאמר זה ירצה כי חז"ל הודיעו במתק דבריהם דבר גדול כי שממית זה עשו רוצה לומר כדרך שבענין הגשמי ימצא שממית שהוא נכנס לתוך הבית והיא אורגת כך הוא למעלה כביכול ומדשני קרא בדבוריה ולא אמר עכביש כמש"ה קורי עכביש יארוגו לדרש' קא אתי דאע"ג דקים לן כי בעולם האצילות אין שם קליפ' שנאמר לא יגורך רע צדיק אתה לא יגור במגורך רע שממית זו עשו בידים תחפש מן הברכה שברך אותו אביו מדה כנגד מדה לפי שהיה צד ציד בידיו לכן והידים ידי עשו ויש לו אחיזה למעלה מדקאמר בהיכלי בריבוי משמע כי בשני מקדשי' נאחז וכן הוא אומר ביום עמדך מנגד וגו' ולכן יאמר כבוד הבית אין זה מענין מלאכה דאף על גב כי זה הוא עיקר לענין הזווג כי כך האשה הגשמית מכבדת את ביתה אין זה מלאכה והדחת כוסות דהיינו המדה הנקרא כוס שמדיח אותה בסוד כוס של ברכ' שצריך שטיפה והדחה מבית ומחוץ שנאמר ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה כי הנה אמר ה"פ שני דברים אם רחץ ה' את צואת בנות ציון הרי מבחוץ ואת דמי ירושלם ידיח מקרב' הרי מבפנים והצעת המטה שהוא במדה אחרונה כדאיתא בזוהר פרשת בשלח דף מ"ד. וז"ל ונשים לו שם מטה ושולח וכסא ומנורה ארבע אלין למה אלא בגין דאינון תיקונא דכנסת ישראל ואלין ארבע בה אינון וכו' ואמנם אמר כל בחינות הללו אינם מכלל מלאכה לאבל עליון כי אין זה מכלל ויבא הביתה לעשות מלאכתו וכן מותר לאשה יראת ה' לאפות ולבשל אין זה מכלל מלאכה הנזכר כי הם ייחודי' אחרים הנעשים על ידו וכן אשה יראת ה' משרתת בבית בעל הבית בית ישראל ואירעה אבל של החרבן מותר לאפות לחם הלחם אשר הוא אוכל ולבשל ולעשות שאר צרכי הבית בין שמשרתת בחינם בין בשכר:
ההולך ממקו' למקו' לסחורה שנאמר דודי ירד לגנו לעולם הזה לרעות בגנים וללקוט שושנים היינו הסחורה של הכלה להרויח שלכן נא' טעמה כי טוב סחרה לכן לא יכבה בלילה נרה כי לא יחסר לה אור שהרי נמצא לה מן האורות שהרויחה מלמט' ולכן אף על גב כי אין לה נר עליון לא יכבה נר התחתון ושמע שמועה קרובה ממה שאמר הכתוב טוב שכן קרוב זה הצדיק שנתגברה הערלה כד"א והנה אשה לקראתו והחזיקה בו ונשקה לו גו' ולכן מפני הרעה זו אשה רעה נאסף הצדיק אם יכול למעט שלא לעשות שום עסק באותה העיר מוטב ואם לאו שאם לא יקנה באותה העיר אותם ניצוצות לא ימצא במקום אחר יקנה לצורך הדרך עד שתעלה לעולם האצילות ותקנה דברים שיש בהם חיי נפש בלבד. על כל המתים רצה הצדיק למעט בעסק סחורה המותרת לו לעשו' עם הכלה כגון דבר האבד שנאמר הצדיק אבד ונאמר