מקור חיים - ד (טור יהלם) מא

לון חמינא אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קודשא בריך הוא בימא רבא ומההיא נהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר זה כי בית המקדש הוא ביד סטרא אחרא והיינו, מ"ש הדין היה לו לאבל זה בנין זה של בית המקדש ביד אחרים אל אחר בקבלנות בדבר תלוש כי כן נעקר בעונותינו שנא' ערו ערו עד היסוד בה בביתו סטרא אחרא לא יעשה בבית אחרים יעשה היינו כאשר מתעורר סטרא אחרא אז הוא סיבה כי הכלה מסתלק למעלה ונעשה הייחוד:

וכן לענין בנין המקדש בביתו לא יעשה אבל בבית אחרים עושה שנא' תחת הנחשת אביא זהב וגו' ובההיא של החסיד שראה מלאכי השרת מנסרין בשער המזרחי והיינו מ"ש אבל בבית אחרי' יעשו ואמנם בנין זה שהיה ביד אחרים הנזכר בקבלנות בחול או בחול המועד והוא בנין הכלה לא יעשו אפי' חוץ לתחום העיר של הקדושה ואם אלו הקבלנים עכו"ם ערביים סטרא אחרא מותרי' לבנותו הבנין של רחל בשבת ויום טוב שחלו בימי אבלו בזמן החרבן כי בימים אלו צריך לבנות הכלה שנאמר ויבן ה' את הצלע לאשה ויביאה אל האדם אף על גב שחלו בימי האבל אם הוא חוץ לתחום העיר של הקדוש' כדאיתא בזוהר יצאו מן העיר דא רזא דמהימנותא כדאי' ולא אבא בעיר ואין עיר אחרת שבה ישראל סטרא דקדוש' בתוך תחום של אותה בית:

אם קבל מאחרים לחרוש ולזרוע שדהו היינו מ"ש המדה אחרונה נקרא גן ונקרא כרם מה כרם צרי' לעבוד ולעדור ולזרוע כך כנסת ישראל ולכן אמר אם קבלו אחרים לחרוש ולזרוע שדהו והם הצדיקי' הנקראים מחצדי חקלא יש אומר שמותרים לחרוש ולזרוע בימי אבלו בזמן החרבן של בעל השדה ציון שדה תחרש ויש מי שאוסר ולא כן הוא כי כל זה נוהג בזמן החרבן. אמנם אינו דרך קבע רק לשעה לפי כי כך אחז"ל כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו:

שני שותפים חנונים הצדיק ות"ת ישראל שותפים אירע אבל לאחד מהם שנאמר ויקרא ה' לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק נועלי' חנותם היא הכלה שהיא חנות מיוזנת שלא יעשה השותף בפרהסיא היינו עיקר הדבר מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קל"ד. וז"ל אתוון דדכורא לא מתחלפי אתוון דנוקבא מתחלפי וכו' בגין דהשתא ההוא סטרא אחר אתדבק בהדה לאו איהו אחד אלא דאנן מייחדי לה בלחישו כרזא דאתוון אחרנין ואמרי ועד אבל בזמנא דאתי דיתפרש ההוא סטרא אחרא מינה כדין יתקרי אחד כד"א ביו' ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכו' והנה מבואר הטעם לפי כי בזמן האבל של החרבן נועלים חנותם שנא' וסגרו דלתים בשוק ולכן שנינו יהי ביתך פתוח לרוח' לתקן העדר זה הקב"ה יצדיק נועלי' חנותם כדי שלא יעשה השותף בפרהסיא ולכן שם נאמר ז"ל כיון דאתת לא אתת אלא כמאן דאתת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר כדין כרוזא כריז צאינה וראינה במלך שלמה פוקו למחמי במלכא דעלמא דיליה כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מתמן ואזיל ליה כדין עאלין מטרוניתא לחופה וכו' והיינו מ"ש שלא יעשה השותף בפרהסייא מעשה הזיווג אבל יכול לעשות בצינעא בתוך ביתו אפי' בעסק השותפות מתעסק עם הכלה אם האבל אדם חשוב והשותפות נקר' על שמו שאפי' אם יעשהו בצינעא בתוך ביתו אין בית אלא אשה ידוע שיש לאבל חלק בו אסור לשני לעשות אפילו בתוך ביתו ולפי כי כן אבא עילאה אדם חשוב נשבע שלא ליכנס בירושלם של מעלה מפני כי ישראל אינו לכנס בירושלם של מטה ונפסק היחוד העליון והייחוד התחתון מטעם דין זה שהוא אדם חשוב ת"ת ישראל אבל של יעקב הוא נוהג:

[כב] הרי נתבאר למעלה כי האבל הוא הדוגמא לאבל לב מפני עונותינו שראו עליו עד שהוא מת בחייו מתאבל על עצמו ונאסר בענין מלאכה מדה כנגד מדה להיות כי הוא שנא שלח מלאכת ה' התורה והמצוה עד מקום כי נאסר ביד יצה"ר כל איבריו גם רוחו בקרבו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס כך לטמע בעון ונשתרש בו עד מקום כי סגר עליו פתח התשובה ונשאר תלוי ברפיון במאסר עונותיו ולכן חזר והגיד דין זה כבוד הבית וכו' כי דברים אלו אינם בכלל מלאכה ולכן יכול לעשותם והנה הדחת כוסות כי יתבונן בזמן שהיה נותן בכוס עינו במעשה או למראית העין שעבר על מה שאמר הכתוב טוב מראה עינים כך אמרו חז"ל טוב מראה עינים באשה מן המעשה עצמו וכבוד הבית הוא בית עולמו והמקביל לו הוא הלב בשני בתי הלב לפנות משם הרהורים רעים והצעת המעו' מענין מש"ה חושבי און ופועלי רע על משכבותם שלשה אלה אין בהם משום מלאכה לאבל וכן מותר לאשה היינו מי שהוא מסטרא דנוקבא או שתשש כחו כנקבה מפני העדר מן המצות הנמצא בו כד"א נשתה גבורתם היו לנשים מותר לאשה זו לאפות ולבשל והיינו מצית הצריכות הנהוגות בימי אבלה לחסרון המצות שנפלו האיברים ביד זקן וכסיל כדאיתא בזוהר כנ"ל וכן אשה המשרתת בבית בעל הבית היינו כי נתגבר עליו יצר הרע עד מקום שנעשה בעל הבית משחז"ל בתחלה נאמר ויעש לאורח הבא אליו ואחר כך נעשה בעל הבית וכה"א מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון ולפי כי כבד עליה פשע' משמשת לפניו כמש"ה ועבד חפשי מאדוניו האדם יש לו שני אדונים עושה רצון יוצרו מכעיס את יצרו עושה רצון יצרו מכעיס את יוצרו ולכן יאמר וכן אשה המשרתת בבית בעל הבית אחר ואירעה אבל מצד מעביה לפי שהיתה היא משמשת לפני היצר כאמור ולכן אירעה אבל מותרת לאפות ולבשל ממעשה המצות ולעשות שאר צרכי הבית בין שהיא משמשת בשכר בין משרתת בחינם מן המצית משרתת ליצר הרע אפילו הכי אם יכולה לקיים קצת מצות