מקור חיים - ד (טור יהלם) מ

[יח] היתה מלאכתו מלאכת שמים מאשר למד תורה ועשה מצות ביד אחרים על דרך יכין רשע וצדיק ילבש בקבלנות נמי בדבר תלוש שנעקר ממנו הנשמה בביתו היינו קרבם בתימו לעולם לא יעשו כי לא לעזרה לו מאחר שהוא חלל שע בבית אחרים דהיינו כחלק שהוא בגן עדן של אחרי' יעשו להרויח גם את שלו כמשחז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו:

[יט] היה לו בנין בבית אחרים כמש"ה כי תבנה בית חדש היינו הבית האמיתי בגן עדן וזה היה בית אחרים בקבלנו' לפי שחטא על הנפש וזה היה לו בחול לפי כי חלל קדש ה' ואפי' בחול המועד שנשאר בו עדין צד של קדושה לא יעשו בו לפי כי אין להם תועלת במלאכ' שהרי נאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי אפילו הוא חוץ לתחום העיר היינו הגוף כמו שאמרו חז"ל עיר קטנה זה הגוף וחוץ לעיר היינו דבר שהוא חוץ ממנו על יד הזולת ואם אלו הקבלנים עכו"ם זה יצר הרע כגון שמגיע לו הנאה מזה הבנין שהוא רע כמש"ה עיר קטנה זה הגוף אנשי' בה מעט אלו האיברים ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ובנה עליה מצודים אלו העונות וכן נמי בנין זה הוא מן העונות מותרים לבנותו בשבת ויום טוב שחל להיות בימי האבל שהדוגמא למה שאומרים לרשע עולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת וזה דומה לשבת אם לא טרח מערב שבת מה יאכל בשבת והיינו מ"ש שחל שבת ויום טוב באבל שלו כי יאמרו לו טענה זו אם היא חוץ לתחום העיר היינו חוץ לתחום של הקדושה ואין עיר אחרת שבה ישראל בתוך תחום של אותה בית:

[ב] אם קבלו אחרים לחרוש ולזרוע שדהו הוא חלק הנמצא נו בגן עדן שדה אשר ברכו ה' יש אומרים שמותרים לחרוש ולזרוע במצות ותורה בימי אבלו של הרשע שהוא בעל השדה כי החלק הוא שלו עדיין ויש מי שאוסר:

[כא) שני שותפים חנונים הדוגמא ליצר הטוב ויצר הרע שהם שותפים באדם והחנות שלהם פתוחה להרע או להטיב ואירע אבל לאחד מהם יצר הטוב בעבור האדם אשר חטא על הנפש נועלים שניהם חנותם הוא הלב שלא לעשות עוד השותף מלאכת מחשבת בפרהסיא אבל יכול לעשות בצינעא דברים המועילים בתוך ביתו של גן עדן אפילו בעסק השותפות היינו דברים המועילים לגוף כי שניהם מתרצים בו ואם האבל אדם חשוב בתורה ובמצוה והשותפו' נקרא על שמו שהוא דבר המועיל לנפש שאפי' אם יעשהו בצינעא בתוך ביתו של גן עדן ידוע שיש לאבל חלק בו אסור לשני הוא יצר הטוב לעשותו אפילו בתוך ביתו לצורך גן עדן באותו חלק הנמצא לו שם הוא בית מושב שלו כאמור:

נחזור לענין ראשון לענין הנוגע למעלה וכך היה אומר היתה מלאכה אחרים בידו היינו של סטרא אחרא הוא מלאכה שנאמר ויבא הביתה לעשות מלאכתו והוא בידו אם ירצה להניח לעשות אותה ואם לאו פושט ידו הוא מדת החסד ומונע אותם כדאיתא בזוהר פרשת צו דף ל"א ואל זועם בכל יום יעיר בבקר בבקר וזועם למאריהון דדינים המתגברים ומכלל זה הוא מ"ש בזוהר פרשת בלק אשר הלך חשכים דשארי בחיבורא וסיים בפירודא לכן מלאכת אחרים אלו היינו אל אחר ובת זוגו בידו ולכן אל אחר אסתרס ולא עביד פורין כדאיתא בזוהר פרשת משפטים אפי' בדבר תלוש הוא הדבר האמור כי סמאל אל אחר הוא דבר תלוש כי נעקר ממקום קדושתו והפילו הקב"ה ולכן נקרא דבר תלוש כגון לארוג כי כמו שנמצא אורג בסטרא דקדושה כמו שאמרו חז"ל בן יערי אורגים זה דוד המלך עליו השלום שהיו מעלים לו את ההלכה ואורג אותה כמו כן בסטרא אחרא יש אורג כמש"ה קורי עכביש יארוגו קוריה' לא יהיו לבגד ולכן בין לארוג בקבלנות בין של בקבלנות לא יעשה מלאכה זו לעולם לפי שנא' יתפרדו כל פועלי און:

היתה מלאכתו מלאכת שמים ביד אחרי' הנזכרים היינו אל אחר ובת זוגו ונקרא בידו מפני כי צריך לצאת משם כדי שיהיה היחוד כדאיתא בזוהר פרשת תרומה בשעתא דאתת עם עולמתהא לא אתת אלא כמאן דאתת למחמי ביקרא דמלכא עילאה בדין כרוזא כריז צאינה וראינה בנות ציון פוקו למחמי ביקרא דמלכא וכדין לא ניחא ליה למחמי ואתפרש ואזיל ליה כדין עולמתהא מכניסים אותה לחופה נמצא כי מלאכה של הצדיק לקיים מה ש"ה ויבא הביתה לעשות מלאכתו הוא ביד אחרים סמאל אל אחר וכל סטרא דיליה כי לא נעשה מלאכה זו עד שהולך משם והיינו בקבלנות בעבור התמצית שנותנים להם בדבר תלוש הוא המדה אחרונה הנתלשת ממקומה שנאמר כצפור נודדת מקינה לקיים אשר נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך בביתו לא יעשה אין בית אלא אשה יתפרדו כל פועלי און בבית אחרים יעשו הייחוד:

היה לו בנין ביד אחרים זה הצדיק יש לו בנין זה בית המקדש ביד אחרים היינו סמאל ובת זוגו והענין מפורש פ' שלח לך דף קס"ו:

וז"ל כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיעא דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמא ציורון חדא ר"ש ולפום שעתא איגניז ההוא נהורא אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין וכו' אמרו ליה חמית נהיר יתא ברקיעא אמר