מקור חיים - ד (טור יהלם) לט

דילהון אי הוו אוקרין ישראל בגלותא ה"ה דכתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ואיהו וממנן דיליה לא עבדין להון יקרא אלא עבדין בהון ובשכינתא קלנא דאמרין לו כל יומא איה אלהיך וגו' ובגין דא וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' אתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה הוא סמאל ובת זוגיה עכ"ל הנה ראיה ברורה. כי סמאל מותרה ועומד מן הקדוש ברוך הוא על כל הדברים ועבר עליהם ועם כל זה הקדוש ברוך אינו תובע ממנו ואף על פי כי הוא הולך למדינת הים העליון כדאיתא בזוהר פרשת ויצא וזה לשונו ותצא לאה דא אימא עילאה לקראתו של ת"ת ישראל ותאמר אלי תבא לאעלא לך תחות גדפאי ולרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו' ועם כל זה אינו תובע דין מהם וכן נמי עידיו הם חולים והם שמים וארץ שנאמר אלביש שמים קדרות וגו' ראיתי את הארץ והנה תהו ואינו תובע דין וכל זה גורם עון בית ישראל כאמור כי אין עושה מורשה ודן עמו היינו מטטרון עד לעתיד במהרה כל הדברים שהתירו במועד לענין היחוד משום צורך המועד כלם אסורים באבל כי הנה במועד יש עלייה לעולמות ומה גם ענין ייחוד כדאיתא בזוהר פרשת קרח קריאי מועד קראי כתיב מלכותא קדישא זמין לכל חילהא לאעטרא להו וכו' כלם אסורים באבל אפילו על ידי אחרים כי הנה בימי החול לא נעשה אחת מהנה:

אבל זה כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה עד מתי יהיה אבל זה באבלו ששדהו חקל תפוחין בין אחרים באריסות או בחכירות או בקבלנות והנה אלו השלשה דברים כלם הם בסוד המדה האחרונה בסוד השלשה עולמות שיורדת בהם בסוד הגלות כדאיתא בתיקונים כצפור דא שכינתא נודדת מקינה דא ירושלם ולכן באריסות היינו בבריאה כי שם מתלבשים שלשה מדות שלה כדאיתא בתיקונים תלת ספיראן מקננן בבריאה וכנגד מה שיורד ממנה בעולם היצירה היינו בחכירות ובעולם של העשיה הוא בקבלנות כי שם חלק אחד ממנה בלבד הרי המדות האלו עובדין כדרכם בימי האבל של בעל השדה כי כן עולם כמנהגו נוהג ואפי' נשלם זמן חכירותם קודם ונשארו בשדה כמו שהיו שהרי נשלם זמן חכירותם שהם אלף שנים של גלות שנאמר ביום חרון אפו ועדיין הם נוהגים בדרכם:

אם האבל הוא אריס בשדה אחרים היינו שדה אדום כמו שאמר הכתוב עני ורוכב על חמור ועל עיר אלין כתרין תתאין לא יעבוד הוא בעצמו אף על גב שנא' רוכב לאו דוקא אבל על ידי אחרים מותר היינו בסוד מה שמתלבש באותם עשר כתרין תתאין דמסאבותא כדאיתא בתיקונים אם יש שכיר יום היינו בסוד מטטרון כדאי' בזוהר פרשת תצא דף רע"ח. וזה לשונו מטטרון איהי שכר שכיר מחי עלמין שליח דיליה לקבלא ח"י ברכאן דצלותא בכל יומא וכו' וזה השכיר שעובד שדה אבל זה הצדיק אפילו בעיר אחרת דהיינו ביצירה לא יעשה אמנם הייחוד של שדה זו נעשה על ידו אבל העובד הוא הצדיק שנקרא עובד אדמתו כדאיתא בזוהר פרשת אחרי מות תאנא כתיב זממה שדה ותקחהו ה"ה דכתיב וכל חית השדה ישחקו שם ועל דא כתיב זה הים גדול וגו' שם אניות יהלכון וגו' כד"א היתה כאניות סוחר וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי ספינה זו למטה בעולמות והם מושכר או מוחכר ביד אחרים סטרא אחרא למחצה לשליש ולרביע בשלש עולמות הרי זה לא יעשה בימי אבלו של בעל החמור והספינה אם לא ששכרו קודם שהתחיל האבילות שהוא זמן החרבן ועדיין לא כלה הזמן לפי כי קץ וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם אבל אם כלה הזמן אסור כי כן כולם בטלים לעתיד:

אם היה החמור והספינה הנזכר ביד אחרים למחצה לשליש ולרביע בסוד העולמות יש מתירים לעשות מלאכה ויש אוסרים וכפי הדרך האמור יהיה מותר כי עולם כמנהגו נוהג:

אם האבל הצדיק מושכר לאחר היא אשה זרה לא יעשה מלאכה בסוד ויבא הביתה לעשות מלאכתו בימי אבלו של החרבן והגלות אף על גב שנאמר והחזיקה בו ונשקה לו וגו' אינו עושה מלאכה זו כי מפני הרעה זו נאסף הצדיק:

[יז] חזר והגיד על אבל זה הוא החוטא ונפשו עליו תאבל היתה מלאכת אחרים בידו הנה מלאכה זו נאמר שהיה מלאכת שמים אשר על כן האדם יזכה להיות מאותם הנקראים פועל צדק העושים מלאכת הקדש ולכן הקדוש ברוך הוא מודד להם כמדתם הנקראים מלאכה שנאמר פעלת לחוסים בך וכל זה היה ביד אכל זה היינו ברשותו לזכות על החלק הנמצא לו בגן עדן אפילו בדבר תלוש לפי כי כבר נתבאר למעלה למה שאמרו חכמים זכרונם לברכה רשעים בחייהם קרויים מתים אין שם זה בדרך השאלה אלא בעצם אדם לפי כי כאשר האדם יחשוב לעבור עבירה נעקר ממנו חלק הנשמה כמאמרם אין אדם חוטא שהוא הנשמה הנקרא אדם כנזכר לעיל שלכן ימצא הרהורי עבירה קשים מעבירה ולכן ימצא כי כאשר האדם חוטא יש בו חלק הנקרא תלוש היא הנשמה ונשאר בו חלק הנפש ונקרא מחובר ולכן אמר היתה מלאכת אחרים בידו ברשותו מלאכת מחשבת בתורה ובמצוה אפילו בתלוש חלק הנשמה הנקרא תלוש כאמור כגון לארוג בקבלנות כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה פתחי לי אחותי זה אברהם שאיחה כל באי עולם עם הקדוש ברוך הוא כזה שהוא מאחה את הקרע והיינו מה שאמר כגון לארוג תלוש זו הנשמה ולחבר אותה עם הגוף ובזה חוזר ונארג עם הקדוש ברוך הוא שנאמר רחוק ה' מרשעים בין שלא בקבלנות להרויח חלק שלא בגן עדן לא יעשה הדבר הזה: