מקור חיים - ד (טור יהלם) ד

והוא לא ידע ואשם ואחר כך נודע לו כדאיתא בזוהר בפסוק או הודע אליו חטאתו כי הקב"ה מכניס הרהורי תשובה בלבו מותר לפנותו העון כי יעשה חרטה בלבו ויתודה בשפתיו ומפנה העון ממנו והשורש שלו היינו אותו רוח של שיטות פינהו מקומו מותר כי מאחר שהלך לו הרוח שלשיטות יחזור עליו בחינות הקדושה כפי מעשיו ומותר בהנאה כך אחז"ל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם בעבורו שנאמר ארפא משובתם לרבים אוהבם נדבה לרבים כי שב אפי ממנו של היחיד ולפי שנ' ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה כשעשה תשובה מתברך העולם הרי מותר בהנאה לכל קבר הידוע דהיינו כי חטא במזיד והודע לו אשר חטא עליה אסור לפנותו כי הנה לא נתנה תורה קרבן אלא לחוטא בשוגג וחוטא במזיד אין לו תקנה אלא תשובה ואם בקש לפנותו העון על דרך מה שחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אסור פינהו מקומו טמא לפי כי בסגנון זה אינו נטהר דבהכי מועיל להכניע יצרו אבל אינו מועיל להוציא מלבו רוח של שיטות אשר נכנס בו שהוא מצד היצר הנקרא טמא ואסור בהנאה כי אסור להיות נהנה מן היצה"ר והרמב"ם גורס קבר דהיינו אותו גוף כי נעשה קבר כאמור מפני העון הנמצא בו העון מותר לפנותו באיזה צד שיהיה מותר לו לאדם לפנות מתוכו העון באיזה דרך שיוכל לעשות דהא התשובה מועילה אפילו כפר בעיקר שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך אפילו הגיע העון עד ה' אלהיך לחז"ל פינהו מקומו טמא דאף על גב כי חזר בו ממעשיו ופינה רוח של שיטות מקרבו מקומו טמא עד שיכניס בתוכו תורה ומצוה ואסור בהנאה כי עדיין לא יקרא עליו תשובה גמורה אמנם קבר בידוע שחטא במזיד ונודעה לו החטאת אשר חטא עליה אסור לפנותו דהיינו להוציא רוח של שיטות לחוץ בהזדמן ואם יכול לו בהכי ופנהו מקומו טהור ויכול להכניס שם חלקי הנפש הטהורים דמותר כי כל העולם נהנים ממנו בגוף ונפש כי בנפש נהנים כי בעבורו מוחל הקב"ה עונות הדור כמו שאמר הכתוב ארפא משובתם מפני כי שב אפי ממנו של היחיד גם הגופות נהנים כי מתברך העולם בעבורו כנ"ל:

[ג] מת מצוה שמצאו אדם בשדה והדוגמא לאדם הממית עצמו על התורה לקיים משחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל ואדם זה מצא מת מצוה האמור בשדה כי הם דברים אשר מכונים לשדה הלא הם משחז"ל ויבא עשו מן השדה וקברו שם כי כך אמרו ח"זל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה ודאי עשה תשובה שנאמר וכשל גם נביא עמך לילה כסהו בלילה ולכן אדם זה קברו שם במש"ה לא תלין נבלתו על העץ דברים של נבלות שנמצא בת"ח שהוא עץ מאכל כמשחז"ל לא תלין עמו כי קבור תקברנו ביום ההוא לפי כי ודאי עשה תשובה כדאיתא. בתיקונים וקברו שם אפי' שלא מדעת בעל השדה ר"ל כי לא היה בדעתו על אותו עון שעשה כאשר עשה תשוב' אסור לפנותו משם מאותו גוף שמת מצוה קנה מקומו אדם הממית עצמו על המצוה קנה מקומו בחלק הקדושה כאמור למעלה בענין הקובע מקום לתפלתו וכל המוצאו שיודע העון שחטא צריך לקברו במקום שמוצאו ולא ישמיע בחוץ קולו ואם מצאו על המצר וצריך לפנות משם מפני הרבי' היינו כדוגמא של יהודה וראובן שהודו על עונם להוציא הרבים מן החשד כך אדם זה מצא מת מצוה זה על המצר בדבר של עון דאפשר כי יאמרו כי כן עשו הרבים בני המצר לכן צריך לפנותו את העון משם מאדם זה מפני הרבים שלא יהילו עליו יחשבו כי הם עשו העון אם מצאו בין שדה בור היינו עם הארץ הרי זה בור קרקע לשדה ניר שהוא חרושה היינו כן אדם הנמצא בו יראת חטא ומוציא הקוצים דוגמא אל העון שהוא קוץ מכאיב מפנהו לשדה בור כי יאמר מאחר ששנינו אין בור וירא חטא זהו שחטא דאי בין שדה ניר שהוא ירא חטא לשדה זרע שהוא עשה מצות ובפרט מעשה הצדקה שנאמר בה זרעו לכם לצדקה מפנהו העון לשדה ניר הירא מן העבירה אפשר שחטא אבל זה הרודף אחר המצות לא כן דהא מצוה בשעתא מגינה ומצלה בין שדה זרע היינו הרודף אחר המצות לשדה האילן היינו תלמיד חכם כי עץ מאכל הוא כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה מפנהו העון לשדה של זרע העושה מצוה מצאו בין שדה אילן זה תלמוד חכם לשדה כרם זה בעל משנה כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה מפני שעשוי שורות שורות דהיינו ששה סדרים של משנה מפנהו העון לשדה אילן ואם שתיהם שוות מפנהו לקרוב שבה היינו הקרוב לדעתו ולסברא ואם שניהם שוות בקירוב מפנה לאיזה מהם שירצה במה דברי' אמורים במוצאו חוץ לתחום זה התלמיד חכם שמצא בדבר של איסור אבל אם מצאו בתוך התחום בכל מעשיו נוהג בהם כשורה מביאו לבית הקברות בכלל ישראל ואינו נקרא מת מצוה אלא אם כן מצא ראשו ורובו שעוסקים בתורה:

[ד] אם מצאו ישראל הרוג היינו הדוגמא כמש"ה שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי לפי שאדם זה חטא על הנפש בזה ולכן נהרג כמו ששנינו על דאטפת