מקור חיים - ד (טור יהלם) ג

חמרים דאינון במאני חרש שבירתן זו היא טהרתן כמו ששנינו נשברו נטהרו ורזא דמלה זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ושל עץ ישרף כי של עץ הדוגמא שלו לענין עבירה כד"א ונערים בעץ כשלו וכמו שאמרו חז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה שחייב עליה מיתה מה יעשה ויחיה אם למוד לקראת דף אחד יקרא שנים שנאמר עץ חיים היא וגו' הרי כי הצריך לענין עץ ישרף באש של תורה אחר החרטה כי בערה בו אש ה' לתקן מעשיו כי בערה כאש רשעה בלבו יקיים בלבו מש"ה רשפי אש שלהבת יה:

המוצא נסרים והדוגמא לעצמות אדם של העונות במספר העצמות ותהי עונותם על עצמותם ולכן צריך ללמוד כמה דפים ולכן מחז"ל והם בבית הקברות מסיבת העון לא יזיזם ממקומם לומד דף אחד של מקרא במקום דף אחד של עון:

אסור לפתוח הקבר ר"ל דאע"ג שמחוייב האדם להוכיח שנא' הוכח תוכיח את עמיתך וצריך להודיע אותו מהו עונש העון ואם נודע העון שלו שהוא מפורסם מודיע אותו אמנם אם כבר חזר ממנו אין לפרש אותו אחר כך כמו ששנינו עבירות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים זה לא יחזור להתוודות עליהם ביום הכיפורים אחר וי"א יחזור ויתודה שנאמר וחטאתי נגדי תמיד האמנם זהו לענין החוטא עצמו אבל לענין המוכיח כך הוא אומר לא יפתח וכו' כי אסור לעשות כן לפתוח ולפרסם הקבר היינו העון כי הוא הגורם לאדם להוליכו לקבר לפי שעובר על כריתות שבתורה לאחר שנסתם הגולל הוא המסבב העון אפילו אם עוררים היורשים כי הם רוח ונשמה כנ"ל כי הם יורשים כל המעשה אשר יעשה האדם ולפי כי הם טהורים לפתוח פעם אחרת לפרסם העון ולפתוח בתשובה כדי לבדוק אם הביא שתי שערות שהדוגמא לעונות שהם תלויים בשערה לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה אם ימצא שנים מהם הם בטוחים שהקב"ה מעביר אותם שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר עם כל זה אסור:

[א] חזרתי לענין ראשון לבאר הדוגמא בדינים אלו הוא הנרצה לפקוח עינים עורות בתורה להוציא ממסגר אסיר מן העונות לאמר לאסורים צאו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ולכן יאמר נא קבר של בניין כי הנה הובא למעלה כי גוף החוטא הוא הקבר שלו כל ימי אשר הנגע בו מצד העון בענין המצורע ליושב בבית הקברות כאמור בעזיהו המלך וישב בית החפשית והנה קבר של בנין היינו שנבנה מן העונות מכונה מכל מום אסור בהנאה ולא מפני שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות. עשה כנגדן חבילות של מצות אז נתקנו כי כבר נתבאר שהרצון הוא כדי שיוכל להלחם עם יצה"ר וקם עליו והכהו ואחר כך יעשה תשובה אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר הוא הנרצה בפסוק דור הולך ודור בא היינו בין שהאדם הולך לבית עולמו מפני העון ודור בא לפי שחזר בו והארץ לעולם עומדת אף על גב כי החוטא כורה לו קבר בחטאו הקרקע אינו נאסר ולענין זה הדוגמא הוא הקרקע היצר אינו נאסר אף. על פי שמחטיא האדם יש צורך לעולם בו כמשחז"ל והנה טוב זה יצר הטוב מאד זה יצה"ר שאלולי היצר לא היה בנין ולכן אף על גב שהחטיא אינו נאסר והא דקבר של בנין אסור לעולם דוקא שבנאו לשם מת ונתנו בו דהיינו כי החוטא נתכוון לחטא והכניס עצמו ברצונו בקבר זה שלו איהו דאפסיד אנפשיה אפילו על דעת לפנותו ולעשות תשובה שהרי שנינו האומר אחטא:

ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואפי' לא נתן בו אלא נפל דהיינו שחטא בשוגג ונפל במקרה ולא היה על דעת לעשות כך אבל אם בנאו לשמו ונתכוון לחטא ולא נתנו בו כי לא חטא בפועל מותר שהרי אמרו חז"ל מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה וכן אם נתנו בו העון אדעתא לפנותו ולעשות ממנו תשובה ולא האמינו מתחילה כי לא היתה מחשבה לחטא מתחילה מותר לאחר שפנהו ועשה תשובה אבל אם נתנו בו העון לדעת להיות בו עולמות ולא לעשות תשובה כלל אסור אפילו לאחר שפנהו כי אע"פ שחז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה הנה זה עשה פגם גדול בעצמו לעשות תנאי לעולם כי אינו חוזר בו ולכן אסור גוף זה אפילו לאחר שפינוהו מן הרוח שבקרבו ומת אפילו לא בנאו לשמו הוא דבר רע באותו הגוף וצריך תיקון גדול ואם לא בנאו לשמו החוטא ונתנוהו בתוכו לסיבה אחרת והוסיף בו דימוס לשמו היינו עבירה אחרת לרצונו כלו אסור אפי' לאחר שפנהו מאותו רוח שבתוכו עד שיענש כפי השגחת הבורא יתברך ואפילו שקברו שם החוטא על דעת לפנותו לעשות ממנו תשובה ואם מכיר הדימוס הות העון שעשה מחדש שהוסיף לשמו מסירו ע"י החרטה בוידוי פה והוא לבדו אסור והשאר הוא שאר הקבר מן העונות מותר:

[ב] קבר הנמצא שהדוגמא למי שחטא בשוגג