מקור חיים - ד (טור יהלם) לח

עדן המכונה לשדה כמשחז"ל ויהי בהיותם בשדה נחלקו על על ב"ה ועוד אמרו ראה ריח בני כריח שדה מלמד שנכנס עמו גן עדן ואדם זה האבל על מעשיו הרעים ששדכו זה מקום בית המקדש שעוברים משם הנשמות והולכים לשדה של גן עדן ביד אחרים כי זכה ונטל חלקו בגן עדן והוא באריסות או, בחכירות או בקבלנות והענין דוגמא לפי פשוטו האריסי' לשליש או לרביע ממעשיו אשר יעשה לזכות לחלק שלו בגן עדן או דבר קצוב או שקבל עליו כל הצריך להרויח אתו חלק מדרכי החסידות הרי אלו עובדין כדרכן להקב"ה ללמוד תורתו ולעשות מצותיו בימי האבל של בעל השדה כל זמן שהוא הולך בדרכי חשך ואפילו נשלם זמן חכירותם קודם העבודת הקדוש ברוך הוא ונשארו בשדה זה חלק של גן עדן כמו שהיו:

אם האבל זה הרשע הוא אריס בשדה של אחרים שהתחיל לעשות מצות לקנות החלק של חבירו בגן עדן לא יעבוד הוא בעצמו רוצה לומר אינו מועיל לו עבודה של הקדוש ברוך הוא לקנותו מאחר שהרשיע אבל על ידי אחרים מותר שעושה אבלות של מצות עם חבירו לדבר מצוה מותר:

[יג] אם יש שכיר יום הוא מה שנתבאר למעלה גם בחלק ראשון כי האדם על ידי מעשה המצוה קונה רוח חדשה או נשמה אמנם אין זה בדרך קבע כמו אותם הראשונות שבו אלא זה יהיה דוגמא לתוספת נשמה הנמצא בשבת לאיש הישראל לאותו יום בלבד כמשחז"ל וינפש כיון ששבת ווי נפש כך הענין במעשה המצוה בכל יום מן החול וכן יצדק להיות אדם זה נקרא שכיר יום לפי כי הנה שכרו אתו בכל יום ויום ולכן אם שכיר יום זה הוא עובד שדה האבל לב הוא חלק שלו בגן עדן ואדם זה הוא עושה מצות לקנות את השדה זה אפילו בעיר אחרת הוא הגוף כמשחז"ל אצל עיר קטנה אפי' בגוף אחר לא יעשה ועוד ירצה במאמרו על שכיר יום היינו אדם המקיים משחז"ל הרוצה שיחיה ימית וכן יעשה אדם בעודו עד ירצה כשכיר יומו אם יש שכיר יום בסגנון זה שעובד שדה זה האבל אשר לא טוב עשה ולכן נעשה אבל לב אפי' בעיר אחרת היינו גוף אחר כאמור לא יעשה רושם בחלק אבל לב זה אולי ישוב אל ה' ורפא לו:

[יד] אם יש לאבל לב זה חמור והדוגמא לחלק החומר שהוא מורכב עליו או ספינה היינו הגוף מוחכר או מושכר ביד אחר הוא מש"ה בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ז וז"ל ובזמנין דחשך דאיהו יצר הרע מכסה על יצר הטוב דאיהו אור איהו כמאן דתפוס בבית האסורים דרוחא ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל איברין דילי' קדם ה' מה כתיב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בעון האדם הגוף וכל האיברים הם תפוסים בבית האסורים דיצר הרע והיינו מ"ש שהיה החמור או הספינה באיזה סגנון שנמצא גוף האדם היה ביד אחרים חרשי משחית בעבור העונות למחצה לשליש ולרביע יש מתירים ויש אוסרים לעשות מלאכה להשתמש בהם כי עדיין יש תקוה אולי ישוב ורפא לו ויוצא מתחת רשותם כנזכר:

[טז] אם האבל הוא אשר לא טוב עשה מושכר לאחר גם הרוח שלו כאמור כמאמר הקוד' לא יעשה מלאכה של תשובה בימי אבלו כי לא יועיל לו:

אמרתי לבאר דינים אל לצד עילאה כי מזה תשכיל ותדע כמה החטא גורם דאף על גב כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו אין זה מעם הקדוש ברוך הוא שנאמר הן לא קצרה יד ה' מהושיע רוצה לומר אף על גב כי השיב אחור ימינו מפני אויב אל ישיאך יצרך כי אין שם יכולת להחזירה עד עת קץ אין הדבר כן שהרי אמרו חז"ל אמר הקב"ה כל זמן שאני בבית לא יכנס האויב מה עשה השיב אחור ימינו ונשבע שאינו נזקק לה עוד עד אלף שנים למדנו כי מאלף שנים ואילך בכל יום אפשר להיות גאולה ולכן לא קצרה יד ה' מהושיע חלילה אלא עונותיכם הטו אלה וגו' ולכן אמר אבל זה האמור זה הקב"ה שאמר בשר ודם שהוא אבל כיצד הוא עושה וכו' אם יש לו דין עם אדם היינו אדם בליעל איש און יש לו דין עליו הוא מ"ש בזוהר פרשת משפטים דף ק"ח:

וז"ל פתח ר' מאיר ואמר ה' שפתי תפתח וכו' אדני בהיפוך אתוון דינא ובג"ד אמרו מארי מתני' דינא דמלכותא דינא וכו' אל אחר מזיק גזלן רשע ובת זוגיה סם המות נזק שבת בושת ורפוי לשכינתא וכו' מבזין לשכינתא ואמרין איה אלהיך וכו' ובושת דמטרוניתא דאשתארת ערומה מד' בגדי זהב נהרין מד' טורי אבן בשנים עשר אבנין מרגלן וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כמה מיני עונשים מחוייב סטרא אחרא להקדוש ב"ה ושכינת עוזו והוא אינו תובע דיקיון שלו בעבור מעשה התחתונים וכן איתא בתיקונים ולכן יאמר אם יש לו דין על אדם אינו תובע כל שבעה כביכול כל זמן שנוהג באבילות ואם הוא דבר האבד כגון שביקש לילך למדינת הים הוא ים העליון אוקיינוס המקיף כל העולם או שעידיו חולים אשר מעידים על אדם למעלה שהתרה בו הקדוש ברוך הוא כדאיתא בתיקונים דף י"ט בראשית ירא בשת ודאי ווי ליה לסמאל כד קודשא בריך הוא ייתי למפרק לשכינתא ולישראל בנהא ותבע מיניה ומ"ע ממנן דיליה כל עאקו דעאקו לישראל בגלותא בגין דקדם דגלו ישראל גלי ליה דהוו עתידין ישראל למהוי תחות שעבודייהו ואחזי ליה ולשבעין ממנן דתחותא ידיה אגרא