מקור חיים - ד (טור יהלם) לז

לבו שהכונה בזה לומר כי מה מועיל הממון העיקר הוא תורה ומצוה ענין המועיל שם כי כל המדות העולם הם לשבעה ימים שהם העולם הזה שנברא לשבעה ימים ולא לעולם הבא שלכן אמר החכם שבעה הבלים לומר כי כל מה שנברא בימי בראשית הבל הם והכל כלה ואבד כמה שאמר הכתוב שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון והאיש הנלבב יבין כי יש בזה ענין המועיל זה יצא ראשונה כי. כל הימים אלו המת הוא נידון בגוף ונפש ולכן הם מתאבלים עליו דאלו הכין לעצמו תורה ומצוה ימלט שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בקבר אשר על כן היו ימי חייו שבעים שנה שיהיה לאדם זמן לעשות זוודין שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה מלת בהם להגיד כי נמצא בהם הויה וקיום של שבעים שנה וכדאיתא בזוהר ויקרבו ימי ישראל למות ויקרבו ימי דוד למות כי הימים שהאדם הולך בדרכי יושר בעבודת הבורא יתברך בתורה ובמצוה הימים האלה נזכרים ונעשים בריאות טובות ומתקרבים לפני הבורא ית' ועומדים לפניו לזכרון טוב בהם ואם באולי מת זה הוא חלל רשע אם יש לו דין על אדם זה האבל לב אינו תובע כל שבעה להודיע רחמנותו של הקב"ה כמה ארך אפים לפניו כי אינו תובע דין מן האדם מספר ימי חייו כי מאריך עמו אולי יעשה תשובה בשבעת הימים שהם דוגמא לשבעים שנה לא מפקד דינא עילויה שנא' תשב אנוש עד דכה עד דכדוכה של נפש אז יהיו ימיו קרבים לפניו ית' כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רכ"א וז"ל תאנא כד בעי קודשא בריך הוא לאתבא רוחיה ליה כל אינון יומין דקאים בר נש בהאי עלמא אתפקדן קמיה ועאלין בחושבנא וכד אתקריבו קמיה למיעל בחושבנא מית בר נש ואתיב רוחיה לזה קודשא בריך הוא ההוא הבל דאפיק ונפח ביה אותביה לגביה זכאה חולקיה דההוא בר נש דיומוי אתקריבו גבי מלכא בלא כסופא ולא דחי יומא מנייהו לבד דישכח בההוא יומא דאתעביד ביה חובא בגין כך כתיב בצדיקייא קריבה והיך יקרבון משום דקריבו יומוי קמי מלכא בלא כסופא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הימים של הצדיקים נמצא בהם ממש ועומדים לפני בוראם לא כן הרשעים כי מונים שנותם וימיהם והם בחוץ כנזכר במאמר ווי לרישיעיא דלא כתיב בהו קריבה והיך יקרבון יומוי קמי מלכא דהא כל יומוי בחובי עלמא אשתכחו וכלם לא יקרבו קמי מלכא ולא אתמנון קמיה ולא אדכרון לעילא אלא אינון שציאן מנווייהו עלייהו כתיב דרך רשעים באפילה וגו' ואמנם אם יעשה תשובה נתקנים הימים וחוזרים ונכנסים לפני הקדוש ברוך הוא ולכן כדי להעיר לב האדם על כל הדברים האלה בא הדין להזהיר אם יש לו דין על אדם אינו תובע כל ז' דוגמא להקב"ה שהוא ארך אפים לרשעים כל שבעים שנה שנאמר תשב אנוש אפי' הוא כאנוש עד דכה לדכאותי' ואם הוא דבר האבד כגון שביקש לילך למ"ה מיינו משחז"ל אומרים לאדם עולם שיצאת ממנו דומה ליבשה וזה דומה לים אם אין אדם לוקח זוודין מן היבשה מהו אוכל בים ולכן הוא אומר שהדוגמא לאדם שנאבד ממנו פתח התשובה כגון שביקש לילך למ"ה כאמור או שעידיו חולים הם המלאכים המלוים אותו כי כאשר יחטא ואשם הם חולים כמו שאמר הכתוב אין חולה מכם עלי עושה מורשה ודן עמו כי כן נמי הקב"ה. עושה מורשה לתבוע מן החוטא כמה מקטרגים וכמה חיות רעות נפרעים ממנו:

[י] כל הדברים שהתירו במועד משום צורך המועד הנה נתבאר למעלה כי הדוגמא ליום טוב ולמועד הוא כשהולך האדם אל בית עולמו לפי כי אין ערך לאותה שמחה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף ק"ן וז"ל כיון דאתפשט האי גופא מההוא רוחא על יד מלאך המות אזלא ומתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן דאפשיט כד אתא להאי עלמא ולית חידו לרוחא בר בההוא גופא דתמן וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא ואתלבש בלבושא אחרא שלים בגוונא דהאי עלמא וביה יתיב ואזיל ואסתכל למנדע ברזין עילאין מה דלא יכיל למידע ולאסתכלא בהאי עלמא בגופא דא וכד אתלבשת נשמתא בההוא לבושא דההוא עלמא כמה עידונין כמה כיסופין דילה תמן כו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה שמחה יתירה ימצא לאדם כאשר נפטר מן העולם ולכן יצדק לכנות לו שם מועד לעת תמוט רגלו מן העולם ולכן אמר כל הדברים שהתירו במועד בזמן שהוא רגל מועדת משום צורך המועד שהם דברים של שמחה ודאי כלם אסורים באבל היינו החוטא לפי כי אין לו שמחה בצאתו מן העולם אלא צרה ויגון ימצא וכמה עונשים עד כי שבעה עידנין יחלפון עלוהי וזה אסור אפי' על ידי אחרים והענין מ"ש בזוהר פ' פנחס דף ר"ך וז"ל אין מעשה וחשבון וכו' בשאול אשר אתה הולך שמה וכו' ואפילו צדיקים גמורים נחתין תמן אמאי נחתין בגין דנטלין כמה חייבין מתמן וסלקין לון לעילא ותמן עבדין לון להרהר בתשובה ומאן אינון אינון דהרהרו בתשובה בהאי עלמא ולא יכילו דאסתלקו מן עלמא צדיקייא נחתין בגינהון גו שאול ונטלין לון וסלקין לון מן תמן כו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הרשע שמהרהר בתשובה בפרק המיתה אף על גב כי לא יכול להשלים אותו הרהור מועיל לו להצילו על ידי הצדיק שיורד לשאול כשנפטר מן העולם ומעלה אותו משם אמנם אדם זה לא כך עשה ולכן אסור בשמחה ודברים המותרים לעשות במועד אסורים עליו לעשותם אפי' על ידי אחרים לפי כי אחרים הצדיקים אין מעלים אותם משם:

[יא] אבל ששדהו ביד אחרים הוא משחז"ל כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן שנאמר לכן בארצם משנה יירשו נתחייב נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ולכן בא הדין מיוסד על עיקר זה מי שיש לו שדה ביד אחרים ושדה זה כינוי לחלק שיש לו בגן