מקור חיים - ד (טור יהלם) לו

אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומתן שכרן של צדיקים נקרא מלאכה שנא' מה רב טובך וגו' פעלת לחוסי' בך אלא אם כן הוא דבר האבד שהוא משלו לפי שדבר האבד מותר לאבל לב החוטא לעשות על ידי אחרים כי אותם החלקים שנאבדו ממנו בני אדם העושים מצות הם מרויחים אותם וימצא שהאדם נתקן קצת בזה אפילו דבר האסור במועד משום טרחא בסוד הגלגול כנזכר שם מותר בזה כי כל עיקר דבר האבד הוא בסוד הגלגול כאמור ואפילו הוא מעשה אומן כי כן הגלגול אינו נעשה אלא על ידי אומן הוא הקב"ה כמש"ה חמוקי ירכיך כמו חלאים משבח לישראל בזה כי הקדוש ברוך הוא חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וזה נמצא ע"י חמוקי ירכיך שבאים לעולם כפעם בפעם נתקנים וזה הוא מעשה ידי אומן הקדוש ברוך אשר יצר האדם בצלמו ואיזה יוצר ירצה שישתברו קנקניו אף על פי כי יהיו רעים ונשברים ימצא להם תקנה כאמור:

[ו] פרקמטיא שלו בדבר האבד הדוגמא של פרקמטייא זו היינו מעשה המצות יכך אמרו חז"ל משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא ושם ביארתי פרשת קדושי' שהם המצות שהם פרקמטיא של איש הישראלי הנקנה בכסף הוא מה שנתבאר בפסוק כי טוב סחרה של תורה מסחר כסף היינו מה שאמרו חז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ולכן פרקמטיא של האבל זה הרשע בדבר האבד דקים לן עבירה מכבה מצוה שאם לא ימכור מצות אלו על ידי מצות שיעשה לעומתם יפסיד מהקרן וכן נמכרת על ידי אחרים כמו שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך הרי פרקמטיא זו נמכרת על ידי מצות אחרים אבל אם לא יפסיד מהקרן לפי כי לא נמצא בידו עבירות אלא שאם ימכרנה עתה ירויח שהרי בעבור כן נמצא עושה מצות ביותר משאם ימכרנו אחר כך שיעבור האבל אסור לפי כי אז אותם המצות שיעשה הם רצויים יותר לפי כי לא השיגו אותם עון אשמה ולכן עתה אסור לו לעשות כך בימי אבלותו:

וכאשר נאמר כי פרקמטיא זו הוא התורה כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה כי לקח טוב נתתי לכם יש לך מקח שבו מטקשין ואין בו וכו' יש בו כסף ואין בו זהב וכו' ולכן יאמר פרקמטיא שלו של אבל לב זה הוא התורה בדבר האבוד שנאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חוקי שאם לא ימכור העונות שבידו יפסיד מהקרן של תורה שהיה לו מתחלה ולכן נמכרת על ידי אחרים מהם לומדים אותה ממנו ולא יפסיד אבל אם אינו מפסיד מהקרן שאינו מכלל ולרשע אמר ה' ואין תורתו נמאסת אלא שאם ימכרנה עתה וילמד אותה ירויח בה יותר משאם ימכרנה אחר כך אסור ומכל מקום אם שיירות או ספינות באו דהיינו בני אדם או שהם מבקשים לצאת מן העולם ומוכרים בזול תורה או מצוה או לוקחים ביותר מותר למכור ולקנות ע"י אחרים כאמור אפי' שלא לצורך תשמישו בסוד נפש רוח ונשמה שבאים מחדש כי אלו הם שלא לצורך תשמישו אבל נפש רוח ונשמה הקבועי' בו הם לצורך תשמישו אפילו הכי שאינם אלא לעשו' סחור' להשתכר מותר:

[ז] להלוות לעכו"ם בריבית הנה העכו"ם הוא יצר הרע וכמו שאמרו חז"ל גוים יוכיחו שמבטלים לישראל מן התורה להלוות לו בריבית היינו בענין מעשה כמשחז"ל גדולה עבירה לשמה לאותם שרגילים ללוות ממנו בסגנון זה מותר להלוות להם על ידי אחרים משום דהוי דבר האבד או יהיה בסגנון מה שחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות הרי כי מלוה האדם המצוה ליצר ברבית לפי שלוקח העבירה ומתקן אותה כי מצוה מכבה עבירה ולכן מותר להלוות להם על ידי אחרים משום דהוי דבר האבד כאמור:

[ח] אי מסיק זוזי באינשי והאידנא משכח להו הנה האדם זה אשר לא טוב עשה בקרב עמיו עדין יש לו מצות שעשה כמו שאמרו חז"ל ריקנים שבישראל מלאים מצות כרמון ואדם זה יש לו זוזים ממעשה המצות בחברת אנשים לקיים מש"ה וחסרון לא יוכל להמנות מי שנמנו חביריו לדבר מצוה אמנם זה נמנה עמהם שהדוגמא דמסיק זוזי באינשי אמנם האידנא משכח להו ובתר הכי לא משכח להו לפי כי הם פונים לדרכם ואדם זה רוצה לקיים אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות כאשר נתבאר למעלה כי זה המאמר מתיישב במחטיא את הרבים דאע"ג כי חז"ל אמרו אין לו תשובה כדי שלא יהיו הם בגהינם והוא מיסב בגן עדן אמנם יש לו תקנה יעשה כנגדן חבילות של מצות רוצה לומר כנגדן של אותם האנשים החוטאים בחברה אנשי' כדי שיזכה עם אלו ולכן שרי לשדורי עלייהו להועיל לו באחריתו:

[ט] כל המצוה אשר צוה הקדוש ברוך הוא על ישראל לטוב להם לעולם ומדקאמר קרא ויעש לאביו אבל שבעת ימים משמע כי כן צריך לעשות ואיכא בזה יקרא דשכיבי המת ניחא ליה בראות כי מרגישי' ומהגשמי על פטירתו מהם ואיכא יקרא נמי דחיי דמתייקירי ביה ולכן נאמר אם יש לוי דין על אדם אינו תובע אותו כל שבעה והוא משום יקרא דשכבי לומר כי כל חמדות העולם הזה ממון וכיוצא אינו נחשב להם במקום פטירתו מהם והחי יתן אל