מקור חיים - ד (טור יהלם) לה

כי החוטא ילכד ברשות יצר הרע כל ימי היותו חוטא לא יוכל לצאת אנה ואנה ולכן נאסר נמי האבל הגשמי לילך ממקום למקום:

וכאשר נתעורר בדינים אלו לצד עילאה כאשר נתבאר למעלה ירצה משחז"ל ביום החרבן קורא הקב"ה למלאכי השרת אמר להם מלך בשר ודם שמת לו מת מה דרכו לעשות וכו' ולכן כל הדברי' אלו כך נעשה למעלה כדומה להם זה יצא ראשונה אסור בעשיית מלאכה היינו מ"ש המלאכים יושב ודומם א"ל כך אני עושה שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו ברחיצה היינו מאותם י"ג נהרי אפרסמונא דכיא כדלקמן וסיכה מאותו שמן עליון שנא' כשמן הטוב על הראש רישא דאדם קדמאה כדאיתא בזוהר פרשת אמור גם זה נאסר ונעילת הסנדל כמו שאמרו המלאכים וכן אמר הקב"ה כך אני עושה שנאמר ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה כי הנה שכינה הלכה בגלות תורה שבעל פה ואסור בשאלת שלום איתא בזוהר פרשת אחרי מות כד אתחרב בית מקדשא כדין קב"ה סליק לעילא ואנגיד לרישא דיסוד עמיה ולכן אין מדת השלום במקומו ואיך ישאל לו בשלום ובכביסה שהרי נאמר בצע אמרתו בזע פורפירא דיליה וחייב בעטיפת הראש ובכפיית המטה כל שבעה כדלקמן:

מלאכה כיצד כל שלש' ימים הראשונים אסור במלאכה היינו משחז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה וכו' וכבר נתבאר כי הענין הוא שנתבטל הייחוד עליון של אבא והיינו שלשה ימים הראשונים לפי כי כל הימים של האצילות הם עשרה וסוד השלשה ימים ראשונים הם כתר חכמה ובינה ולכן המלאכ' של הקדושה של אבא ואימא הנעשית על ידי הכתר כדאי' באדרא רבה אבא ואמא זווגא דילהון תליא במזלא והיינו בסוד הכתר וזה נתבטל ולעומת זה נמי כך נתבטל בת"ת ישראל הכולל עשרה ימים לפי כי אין קדושה פחותה מעשרה והייחוד הנעשה בשלש ראשונות שלו נתבטל דהיינו כי נתקיים אותו הנדר ולא אבא בעיר לא נכנס הקב"ה אבא עילאה בירושלם של מעלה היא אימא עד שיכנס ישראל ז"א בירושלם של מטה היא בינה שלו ולכן מי האיש הירא ה' ורך הלבב יראה עד היכן הגיע העון שלנו אוי לנו מיום הדין ולכן אמר אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ר"ל כי לא מבעיא עשיר שהוא בסוד העליונות כי משם הוא העושר דירית אחסנתא דאבוי ואימיה כי זה נאסר ביום החרבן אלא אפילו עני זה הוא הצדיק שנא' בו עני ורוכב על חמור המתפרנס מן הצדקה כי כן שנינו מי שיש לו ר' זוז חסר אחד אפי' אלף נותנים לו כאחד הרי זה יטול שהרי נאמר האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו כאשר הוא אבל לב אסור במלאכה עם הכלה בסוד שלשה ימים ראשונים כאמור מכאן ואילך אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצנעה בתוך ביתו שנא' והצנע לכת עם אלהיך זה הוצאת המת והכנסת כלה ואשה טווה בפלך בתוך ביתה שנאמר ידיה שולחה בכישור וכפיה תמכו פלך אבל אמרו חכמים עליונים תבא מארה לשכניו של הצדיק והצדקת שהצריכוהו לכך לעשות מלאכה והם הנצחים שמתדבק בהם סטרא אחרא מזמן שנאמר ויגע בכף ירכו:

כשם שהוא אסור בעשיית מלאכה כך הוא אסור לישא וליתן בסחורה היא הכלה טעמה כי טוב סחרה מסחר כסף אסור לקחת ממנה סוד אור חוזר ולא לתת לה אור ישר שהם מיין נוקטין ומיין דכורין ואסור לילך ממדינה למדינה בסחורה והענין מ"ש בתיקונים מטטרו"ן על ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול ולכן אמר כי הצדיק שהוא אבל מפני החרבן והגלות אסור לילך ממדינה למדינה דהיינו שיוצא מעולם האצילות והולך לעולם היצירה בסחורה היא הכלה כדי להתייחד עמה בזמן האבל שלהם:

[ד] כאשר נתבונן בדבר האבד זה ירמוז בתחלה מה שחז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אלא בתחלה בא על הבהמה ואחר כך על בניו ובני ביתו ואחר כך בא על גופו ולכן באה הדוגמא בזה לשלש בחינות שבאדם והם נפש רוח ונשמה כי הנה באלו הבחינות שייך לומר שהם דבר האבד בין בהיות האדם חוטא בחיים עדינ' כי לפי החטא אשר יעשה לאשמה בה מסתלק ממנו חלק אחד כאשר נתבאר כמשחז"ל אין אדם חוטא שהרצון להודיע דבר חדש כי לעולם חלק הנשמה הנקרא אדם אינו חוטא במעשה לפי כי משעה אשר יחשוב לחטא מסתלק ולכן חז"ל אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה נמצא כי אין פתגם הרעה של העון נעשה אלא בבחינת הנפש שנאמר נפש כי תחטא ואמנם זה יהיה לענין הבחינות הקבועות באדם נפש רוח ונשמה אמנם האדם על ידי מעשיו קונה נפש רוח ונשמה מחדש כאשר ביארתי בטור אודם כי על ידי שלובש ציצית קונה רוח ועל ידי הנחת תפילין קונה נשמה ומזה ילמד האדם כי בכל מצות אשר יעשה קונה מחדש פש או רוח או נשמה ועל ידי העון מסתלקי' ממנו וכל חלקים אלו הם נקראים דבר האבד ולכן שייך דין דבר האבד בכל דבר על האדם ועל הבהמה ועל הכלים כנגד נפש רוח ונשמה דשייך בהם ענין אבידה והיינו באדם היושב על האדמה כענין שהוא מרויח ע"י מעשיו אמנם יש דבר אבד בסוד הגלגול שנא' הן כל אלה יפעל אל פעמי' שלש עם גבר ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף י"ג. וז"ל או מצא אבידה האי בר נש דנטיל גלגולא דנשמתא ולא אתתקן בה קרינן עליה או מצא אבידה וכחש בה ווי ליה טב ליה דלא אברי ונשבע על שקר וכו' ולכן בא דין זה:

[ה] אסור לעשות מלאכתו על ידי אחרים בכל ענין של תיקון דשייך בהם ענין מלאכה כמו שאמרו חכמים זכרונם נברכה פורענותן של רשעים נקרא מלאכה שנאמר פתח ה' את