מקור חיים - ד (טור יהלם) לד

מות תמות נתקיים באותה שעה במיתה בכח הוא משחז"ל אדם הראשון נברא מסוף העולם ועד סופו וכאשר חטא נגרעה קומתו ונעשה מאה אמה והנה חז"ל אמרו איפה היית ביוסדי ארץ איפה שלך היכן היתה באדם הראשון לפי כי כל הנשמו' שבעולם היו כלולים בו מהם בראשו בעיניו באזניו כו' וכאשר נתמעטה קומתו למאה אמה כל אותם הנשמות שהיו נכללי' במדה הראשונ' נפלו ומתו הנה שמת בו ביום בכח ולעת בא דברו מת מיתה בפועל וכן נמי ימצא בביאור דינים אלו שנתבאר המיתה טיבעית ומה גם המיתה שהיא נמצאת בכת לעובר על מצות ל"ת כאמור וכמו שנתקלל האדם עשר קללות והמה בכתובי' כך באו אלה הדברים שנאסרו על האבל במספר במשקל הכל דומה בדומה ולכן הוא אומר אלו דברים שהאבל אסור בהם והיינו האבל הטיבעי מכל שכן החוטא דאיהו אפסיד אנפשיה ונקרא מת בחייו כי מן הראוי אליו כל ימי היותו במכשול עונו כך יאסור על עצמו והם מלאכה לפי כי אדם הראשון הכניסו הקב"ה לגן עדן לעבדה ולשמרה וכן ישראל נצטוו וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל והמה כאדם עברו ברית לכן האבל נאסר במלאכה וגם ברחיצה דוגמא לאדם כדאיתא פר"א שנכנס בפי גיחון עד צוארו ק"ל שנה ובישראל נאמר רחצו הזכו וגו' וביותר יצדק החיוב על איש הישראלי בכל אלו הדברים לפי כי הקב"ה ברחמיו גמלנו מאז טובות ככל הדברים אלו כמש"ה ותשלכי על פני השדה בגועל נפשך כי היו הנשים כשרות מתעברות ויוצאות השדה ויולדות שנאמר תחת התפוח עוררתיך וגו' ואז הקב"ה שילח משמי מרום ועשה לה את כל התורה הזאת וכמו שביארתי בחלק ראשון טור אודם כי כל הברכות של שחרית הם הודא' על כל מה שעשה הקב"ה לישראל ומה גם בהווה לפרטים וביותר יהיה לעתיד וכן נמי אלה הדברים נעשו לאדם הראשון וגם לישראל וחטאו בהם ולעתיד ישוב הקב"ה לשוש עלינו לטוב כמש"ה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ויחזור הכל לאיתנו. אמנם עתה לתקן העון כללי גם הפרטי נאסרו כל אלו הדברים לאבל החוטא דאיהו אפסיד אנפשיה מלאכה רחיצה סיכה כאמור וגם תשמיש כי כן אדם הראשון פירש מן האשה ק"ל שנה ואסור לקרא בתורה וכן אמרו חז"ל זה ספר תולדות אדם ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו מה טעם זה ספר תולדות אדם אלא אמר הקב"ה מצוה אחת צויתיו ועבר עליה ואיך אני נותן לו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעש' ויאמר לאדם לא לאדם אני נותנה. ולכן אבל זה אסור לקרות בתורה ואסור בשאלת שלום כי כן בחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע אחר כמשחז"ל שנאמר מתהלך בגן מקפץ ועולה ובכביסה כי כן השחית כתנות אור שנתן לו הקב"ה ונעשו כתנות עור בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור וישראל נמי נא' בהם ויתנצלו בני ישראל את עדים וחייב בעטיפת הראש כדרך שנתקללה חוה כמשחז"ל עטיפת ראש באבל ובכפיית המטה כל שבעה ואסור להניח תפילין יום ראשון ואסור בגיהוץ ובתספורת ובשמחה ואיחוי קרע כל שלשים יום:

[ב) מלאכה כיצד כל שלשה ימים הראשוני' אסור במלאכה והענין כי הנה נתבאר מן הזוהר פ' ויקהל כי המת שבעה עידנין יחלפון עלוהי מן הדין לא ראי זה כראי זה וכך אמרו חז"ל המות קשה משלפניה וקלה משלאחריה והנה אמרו חז"ל לסוף שלשה ימים כרסו מתבקעת ונהפכת על פניו ואומרת טול לך מה שבחרת עשית כל ימיך כחגים ולא נתת לעניים שנאמר וזרתי פרש על פניכם פרש חגכם ולכן האבל אסור במלאכה כך אמרו חז"ל לא נתבטל הקב"ה מלעשות מלאכת הצדיקים ומלאכת הרשעים שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא אפילו עני המתפרנס מן הצדק' אסור מכאן ואילך אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצינעא בתוך ביתו לפי כי עבר הדין של המת של שלשה ימי' שדנים אותו בגוף ונפש כמשחז"ל משל לחיגר והסומא כך הקב"ה יקרא אל השמים מעל לנשמה ואל הארץ לחלק הגוף ומחבר אותם פעם אחרת לדין עמו ולכן סמך הכתוב אספו לי חסידי כי אין להם דין זה אלו הם כורתי בריתי עלי זבח כדאיתא בתיקונים כי ענין המילה אותו הדם מציל האדם מדין חיבוט הקבר אם נא טמא אות הברית ולכן העני עושה מלאכה בצנעא בתוך ביתו ואשה טווה בפלך ביתה כי ידענו כי כברע בר דין זה של מת אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך והוא ענין הודעה לפי כי כך אמרו חז"ל אוי לרשע ואוי לשכנו והרשע הנקבר כל שכניו המתי' מתרגשים לפי שמתחדש דין נוסף עליהם בעבורו כמשחז"ל ולכן פשוט הוא כי תבא מאירה לשכניו שהצריכוהו לכך לפי כי על ידי גמילות חסדים ניצולים וכאשר לא כן עשו ודאי תבא להם מארה:

[ג] כשם שהוא אסור בעשיית מלאכה מטעם הנזכר לפי כי אז המת נידון כי מלאכה הוא ולתיקון הקודם והפרט נאסרה המלאכה כך הוא אסור לישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה אחרת כי כן נמי המת הרשע אשר בחיים עדינה הוא אסור ביד היצר לא יוכל לצאת כמ"ש בזוהר פ' פנחס דף רמ"ז. וז"ל ואוף הכי כד יצר הטוב איהו תפוס ברשו דיצה"ר הכי אינון תפיסין חיילין דיליה ברשו דחיילין דיצה"ר ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל אברים דיליה קדם ה' מה כתיב לאמר לאסורי' צאו ולאשר בחשך הגלו וגו' הנה מבואר מדברי המאמר