מקור חיים - ד (טור יהלם) לא

על ידי מדת החסד הוא ראשון מותר לאכול משלו מן האוכל שנאמר בו והיה האוכל לפקדון לארץ מותר אפילו סעודה ראשונה מאותו הייחוד שנפסק מאחר שאינו שלם כבראשונה:

היו נוהגים להתענות ביום מיתת החכמים לפי כי כך אחז"ל מצינו שסילוקן של צדיקים יותר מחרבן בית המקדש שנאמר הנני יוסיף להפליא וגו' וכל כך למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר והענין בקיצור כי סילוקן של צדיקים שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק יותר רעה גדולה מחרבן בית המקדש שהוא בסוד הכלה דאלו בחרבן בית המקדש נאמר ותרד פלאי' כי הכלה ירדה ממדרגה שהיה לה עם הנקרא פלא והוא פליא בסוד חכמה עילאה כדאי' בזוהר פ' צו דף ל"א וז"ל פלא דא חכמתא עילאה דהוא פליאה ואתכסייא מכולא כד"א כי יפלא ממך דבר והיינו אותו שבח הנמצא לכלה שנא' ה' בחכמה יסד ארץ באבא ויסד ברתא ופרד פלאים פלאים ממדרגה זו והקללות מאה חסר שתים שנאמר והפלא ה' את מכותך דהיינו הפלאה לדעת אבל בהסתלק הצדיק שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק נאמר הפלא ופלא היינו כי מרגישים למעלה באותו שביל דקיק הנקרא פלא כאמור וגם בנתיב לא ידעו עיט שהוא פלא ואינו דומה למש"ה ותרד פלאים דאלו התם אמר כי המדה אחרונה ירדה ממדרגה עליונה הנקרא פלא בדרך כל המקומות הנקרא פלאים עד שירדה למטה אבל בזה נאמר הפלא ופלא כל כך למה ואבדה חכמת חכמיו הרי כי יתבטל הייחוד של חכמה ובינת נבוניו תסתתר ולכן קשה מאד דהיינו כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה כאמור עד שיכנס ישראל בירושלם של מטה ולכן טוב להתענות ביום מיתת החכמים ח"ו:

מי שנקבר בערב שבת היינו יום הששי מדת הצדיק סמוך לחשיכה ועדיין לא קדש היום יש מי שאומר שמברין אותו אז לקיים אכלו רעים ולי נראה וכו' הא ליתי כפי הסוד לפי שהוא מצוה והיינו נמי כבוד השבת כי כן מתקיים אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי היינו האבל אף על גב כי אסור בתשמיש זה היחוד אינו משלו כאמור וגומר אכנו רעים הם המלוים אותו וגו' וגם זה הוא בחי' ייחוד שנעשה באותה שעה כדלקמן:

[ו] הנה ענין הבראה של מת הדוגמא לה היינו מש"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים ואחז"ל האכילהו לחם של תורה והענין כי שונא זה הוא כמשחז"ל כי תראה חמור שונאך במה הכתוב מדבר ברואה דבר ערוה בחבירו והוא יחידי אין יכול להעיד עליו כי הא דטובי' חטא וזיגוד מנגד מצוה לשנאתו שנאמר יראת ה' שנאת רע ולכן אמר אם רעב שונאך זה ועודינו לא ישוב ומשביעו רעב האכילהו מלחמה של תורה היינו עיקר ההבראה בנדון זה ואם צמא עדיין לדבר עבירה השקהו מים של תורה כמשחז"ל לפי כי גחלים של גיהנם אתה חותה על ראשו לפי כי הן תוחלתו נכזבה שהיה לו עדיין מאותו חלק שיש לו בגן עדן וה' ישלם לך ישלימנו לך ואם יש בך איזה עון הם גחלים מחלק גהינם אתה חותה אותם על ראשו ולכן יאמר נא אף על גב כי כן ענין ההברא' מן התורה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והאבל לב על מעשיו אסור לאכול משלו לפי כי איבד זכותו אמנם אין מברין על הקטן היינו משחז"ל קטן שלא כלו לו חדשיו מאחר כי יש אתו דבר ה' זו תורה אלא אם כן הוא בן ל' יום שלמים דהיינו כי נמצא בו עון אשר צריך להיות נידון שלשים יום בגיהנם בגוף ונפש כדאי' בזוהר פ' ויקהל או קים ליה בזה שכלו לו חדשיו דהיינו כנחז"ל אמרו משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש וזה כלו לו חדשיו אלו ולא ינקה בהם מרוב עונותיו:

[ז] מרביצין ומכבדין בבית האבל והדוגמא יהיה ההפך מן האבל לב הוא החלל רשע לתת לו הנחה והשקט בעולם הזה כדי שיירש גיהנם כמו שאמרו חז"ל למה רשעים דומים בעולם הזה לאילן שהוא כלו עומד במקום טומאה וקצת מענפיו נוטים למקום טהרה נקצצו ענפיו נמצא עומד כלו במקום. טומאה כך הרשע נותנים לו שלום והשקט על מצית שעשה בעה"ז נמצא יורש גיהנם ולכן מכבידין ומרביצין לפני אבל זה הרשע כדי לאבדו מן העולם ומדיחין קערות כוסות וצליחיות וקיטוניות והדוגמא לאברים שחם באולי ימצא שעשה מצוה באבר פרטי נותנים לו חלק מן הטובה מקביל לו להריח איזה טובה הנמצא בו ולהדיח עליו הרעה בגיהנם ולכן אין מביאין שם לא בשמים כנגד מעשה הטוב ולא מוגמר שהוא כנגד שם טוב אבל מביאים אותם בבית שהמת שם כדי להעביר רוח רע היינו ע"ד משחז"ל מה ענין סוטה אצל והכהן הגדול מאחיו אלו זכתה יצא ממנה כהן גדול וכאשר לא זכתה הרי צבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה לאלה בקרב עמה כך מביאים בשמים אלו בבית של המת חלל רשע לומר אלו זכה היה לו מעשה טוב וריח לו כלבנון וכתר שם טוב שהולך מסוף העולם ועד סופו ועכשיו הבאיש ריחו ותעל צחנתו:

ולכן אין מברכים עליהם לפי כי אין הנאה מהם ולכן אין אגדה ושמועה בבית האבל חלל רשע אלא יושבים ודוממים:

[ה] כיון שנקבר המת זה דהיינו כי נתקיים מש"ה לא תלין נבלתו כאשר נבלה עשה בישראל על העץ אלו ישראל שנא' כימי העץ ימי עמי וקיים בו קבור תקברנו כמו שחז"ל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה לפי כי ודאי עשה תשובה וכן שנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד תכה ועוד נאמר בזוהר פ' קרח כי אין מעשה וחשבון כי צריך האדם