מקור חיים - ד (טור יהלם) ל

היתה נשואה לתורה שאירעה אבל מן העון הנמצא בו אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה שהוא בעולם הזה משל בעלה בזכות התורה וכן מי שיש לו סופר או שכיר אם אוכל בשכרו כי הנה סופר או שכיר היינו חלקי רוח או נשמה שקונה האדם על ידי מעשיו אם אוכל בשכרו על דרך מה ששנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואירעו אבל מפני העון לא יאכל סעוד' ראשונה בעולם הזה משל בעל הבית דהיינו אוכל מפירותיהן אבל מי שזן עני או יתום הדוגמא לבחינת נפש דוגמא לעני ויתום היינו בחינת הרוח כדאיתא בתיקונים או לבנו ובתו הם בחינת נפש ורוח העיקריים בלא תינאי ואירעם אבל מפני העון כאמור יכולים לאכול סעודה ראשונה בעולם הזה משל בעל הבית אוכל מפירותיהן:

[ג] אם רצה האבל הוא הרשע שלא לאכול ביום הראשון ושלא להיות נהנה בעולם הזה מאותם מצות הנמצאות עמו מותר לאכול משלו אחר כך אפילו סעודה ראשונה:

[ד] היו נוהגי' להתענו' ביום מיתת החכמים שהדוגמא לזה היות האדם השלם מצטער כשהזולת חוטא מאחר כי כל ישראל הם ערבים זה לזה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה:

[ה] מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשיכה הוא הדבר שנתבאר למעלה כי ערב שבת הוא דוגמא לעה"ז כי כן אומרים לאדם הטוען שם ואומר הניחוני ואעשה תשובה אומרים לו העולם הזה דומה לשבת ועולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ולכן אומר מי שנקבר בערב שבת דהיינו במקום שהיה ראוי לו לתקן מעשיו ולטרוח למצא מה לאכול שם בשבת נקבר על ידי שהרשיע ונעשה מת בחייו וזה היה לו סמוך לחשיכה כאשר העריב שמשו קודם הכנס השבת לעתיד יש מי שאומר שמברין אותו אז כאמור בדוגמא שלו דהיינו להתפלל עליו ולהטעימו מלחם התורה אולי יועיל לו ולי נראה דכיון שאינו חובה טוב שלא להברותו אז מפני כבוד השבת וכן נוהגין אמנם כפי הדוגמא שלו ע"ד האמור ראוי להברות אותו כאמור:

וכאשר נחזור להבין דינים אלו לצד עילאה הכי קאמר אבל היינו הצדיק שנא' הצדיק אבד שאבד לכלתו ולכן הוא אבל לב אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה בסוד הלחם אשר הוא אוכל כמו ש"ה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי כדי שיבא לו מלמעלה מה לאכול לקיים מה ש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו אבל בשניה מותר אפילו ביום ראשון שהוא דוגמא למדת החסד ראשון הוא מימי' עליונים שבעת ימי בראשית ומצוה על שכיניו המדו' הסמוכות לו שיאכילוהו משלהם הם הנצחי' המריקים מעליה' הזהב כדי שלא יאכל משלו כאמור ויכול אחד להאכיל את חבירו בימי אבלו הכלה הנקרא' חבר טוב שנא' והוא חברתיך ואשת נעוריך והוא יחזור גם כן ויאכילנו בימי אבלו באשר הכלה בסוד המיעוט ויוצאה בגלות ובלבד שלא יעשו תנאי מתחלה לפי כי התכלית הוא כדי שיבא לאבל זה אורות מלמעלה מחדש להתייחד עם כלתו כאמור:

אשה כשרה שאירעה אבל מפני החרבן והגלות אין לאנשים להברות אותה דמאחר שירדה בעולמות אין ראוי כי ילך נמי הצדיק אחריה כדי להברות אותה לפי כי אין נעשה ייחוד למטה אבל נשים מברין אותה הם המדו' שבעולם למטה נקר' נשים כדאיתא בזוהר פרשת שמות איש וביתו באו כל דמקבל מאחרא נקרא ביתא דיליה ולכן הללו לפי שנקראי' מעלמא דנוקבא לכן הוא אומר אבל נשים מברים אותה ואשה נשואה שהוא מתחברת עם בעלה הצדיק שאירעה אבל כאמור אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה וסוד הענין כי שני מיני ייחודים הם לחתן וכלה אמנם האחד מהם נפסק בעבור החרבן והגלות והיינו מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה ולא אבא בעיר וכי משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר אלא נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושל' של מעלה עד שיכנס ישראל בירושלם של מטה וסוד הענין בקיצור כי הנה למעלה נמי יש נמצא שני זווגים בין אבא ואימא ולהיות כי בזמן החרבן נפסק הזווג האחד של חתן וכלה לכן נשבע הקדוש ברוך הוא ביה חכמה שלא יכנס בירושלם של מעלה הוא אימא כדאיתא בתיקונים עד שיכנס ת"ת ישראל בירושלם של מטה היא הכלה ונתחסר נמי הייחוד העליון היותר חשוב היינו להוציא נשמו' חדשות כדאיתא בזוהר בהיכלות פקודי היכל חמישי וז"ל ומיומא דאתחרב בי מקדשא לא עאלו תמן נשמתין ול הוא אומר אשה נשואה זו הכלה הקדושה אינה יכול' לאכול סעודה ראשונה בסוד ייחוד זה עם בעלה החתן כאשר הגיא לה אבל מן הגלות והחרבן כאמור וכן מי שיש לו סופר שנאמר בו איה סופר את המגדלים או שכיר הוא מטטרו"ן כדאיתא בזוהר מטטרון איהו שכיר מחי עלמין לקבלא צלותא אם אוכל בשכרו כדאיתא שם ביומו תתן שכרו דא צלותא דשחרית ולא תבא עליו השמש דא צלותא דמנחה ואירעו אבל כאשר מזדווג עמו זקן וכסיל לא יאכל סעודה ראשונה החשובה בזמן כי הצדקת מתלבשת בתוכו כד"א כי רוח עברה בו דא רוח עילאה לא יאכל משל בעל הבית הוא הצדיק שהם מתחברים צדיק וצדק ונעשה הייחוד על ידו כדאיתא בזוהר גם בתיקונים מטטרו"ן על ידיה מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול אבל מי שזן עני היא הכלה הנקרא עניה או יתום בסוד הצדיק כי יוסף הוא יתום מאם או לבנו ולבתו שהם בסוד העולמו' בלא תינאי כי הוא נותן להם לרצונו כפי חפצו ואירעם אבל בדרך מקרה בלתי טהור יכולים לאכול סעודה ראשונה כאמור משל בעל הבית אם רצה האבל זה שלא לאכול ביום הראשון היינו