מקור חיים - ד (טור יהלם) כט

והדוגמא למעלה נמי כי יש עבדים ושפחות מסטרא דקדושה שנאמר בהם כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה ויש עבדים ושפחות מסטרא אחרא כדאי' בזוהר פ' תצא דף רע"ז וז"ל דשכינתא דכתיב בה ומלכותו בכל משלה ואית לה כמה עבדים וכמה שפחות עבריות וכמה עבדים וכמה שפחות נכריות וכו' ולכן יאמר העבדים והשפחות הם הנכריות אין עומדים עליה בשורה ואין אומרים עליהם תנחומי אבלים לפי כי כך הם נאבדים מן העולם וכדאיתא בזוהר פרשת תצא רע"ז ושם נאמר סמאל עבד הוה לקודשא ב"ה ונוקבא דיליה שפחא הות למטרוניתא ובגין דעבדו גרמייהו אלוהות עתיד קודשא בריך הוא לאעברא לון מעלמא ואיתא בתיקונים דעתיד קודשא בריך הוא לאעברא ליה ולשבעין ממנן דשבעין אומין ולכן אמר אין אומרים עליהם תנחומי אבלים אלא המקום ימלא חסרונך והענין לפי כי באותו הזמן נאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ובזמן הזה הלבנה פעמים מליאה פעמים חסירה כאשר השכינה מתחסרת מעבדים ושפחות אלו אז טוב לה כי הגיע מש"ה להתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה ולכן אומרים לה המקום עליון ימלא חסרונך לפי כי בזמן החרבן נאמר אמלאה החרבה כמשחז"ל לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירושלם והיא נשארה חריבה וחסירה ולעתיד חוזרת צור ונחרבת ומתרוקננת כמש"ה גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי כתרגו' ותתרוקני כך אומרים כשם שאומרי' לאדם דקדושה על שורו וחמורו היינו שור מועד וחמור שנאמר בהם לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו:

אבל סמאל כי יש בו תרתי לריעותא כי הוא רשע מת כמש"ה על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו והוא נמי מנודה לשמים רחוק ה' מרשעים אין מברין אותו רק התמצית שלו ואין אומרים לו תנחומי אבלים על כל השבעים שרים וסטרא דיליה:

מנודה שמת מנחמים אביליו סטרא דקדושה שגרש להם כמה רעות כנ"ל:

[א] הנה נתבאר כי האבל הוא אבל לב על עונותיו כי להיות שהיה חלל רשע נקרא מת כמו שאמרו חז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ואין הענין להם בדרך השאלה אלא באמת לפי כי הקדושה שבתוכו והנשמה הולכים להם ונשאר מת באמת אמנם לפי כי דבר זה להם בא בכח ולא בפועל אמרו קרויים מתים ולא אמרו הם מתים ואמנם אין לך אדם מישראל שאין בו מצוה כך אחז"ל כפלח הרמון רקתך ריקנין שבך מלאי' מצות כרמון ולכן אמר אבל זה הרשע אסור לאכול משלו מאותם מצות שיש לו בעולם הזה בסעודה ראשונה ובכן יהיה מחלק אותם שהם רשע ורע לו לפי שהקב"ה עדין מרחם עליו אולי יעשה תשובה אבל בשניה דהיינו בגן עדן מותר והענין נלמד ממשחז"ל לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות היינו מזונו' בעולם הזה וטובה וגם לשולחן שבגן עדן והטובה אשר יש לצדיקים וכן נמי בנדון דידן סעודה ראשונה היינו בעולם הזה מן ההצלחות הגופניות וסעודה שניה שלעתיד דאף על גב כי הרשיע ונקרא מת לא יתחסר מלהיות נמצא בו מצות ולכן זה יהיה רשע ורע לו לטוב לו לעתיד כי יאכל מן הסעוד' המזומנ' לצדיקים בגן עדן אפי' ביום ראשון וכבר נתבאר כי ענין האבילות שבעה ימי' הם דוגמא לחיי האדם שנאמר ימי שנותינו בהם שבעי' שנה ולכן אפי' עשה מצות ביום ראשון כי עדין אינו בר מצוה לפי שמספר שניו עשרה ולא הגיע לי"ג ויום אחד שלא תאמר הרי אין אדם זה חייב במצות ולכן נמצא שהוא אינו מצווה ועושה עם כל זה הנה שכרו אתו ואוכל שם סעוד' שניה זו כאמור ומצוה על שכיניו שיאכילוהו משלהם כדי שלא יאכל משלו דהיינו כי יהיו מתפללי' עליו ומזכות שלהם יהי' אוכל כאשר ישוב אל ה' וירחמהו ויכול אחר להאכיל את חבירו בימי אבלו על דרך האמור והוא יחזור גם כן ויאכילנו משלו בימי אבלו ובלבד שלא יתנו כן בתחלה נמצא שמחטיא אותו שהרי ברית כרותה לשפתים:

[ב] אשה שאירעה אבל הנה נתבאר למעלה כי האדם שאין בו תורה ומצוה הוא מכונה אל האשה שאין בה לא תורה ולא מצוה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים ולכן אדם זה נמצא בו תרתי לריעותא ראשונה כי הוא מחוסר תורה ומצוה ועוד נמצא בה שאירעה אבל ממעשים הרעים אין לאנשים להדריכה על ידי תפילה כאמור דמאחר כי אין בו תורה מה מועיל בו התפלה אבל נשים כמוה בלתי תורה מברים אותה ממאכל התורה להועיל לו. אשה נשואה דהיינו כי האשה הוא האדם שאין בו תורה היתה כאלמנה והוא הנרצה אצלי בפסוק איכה ישבה בדד העיר רבתי עם והשיב תדע כי חלק האחד שאין בהם תורה נתחייבו לפי כי היתה כאשה אלמנה תשש כחו כנקבה ונאמר על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וחלק השני שהיו רבתי בגוים רבתי בדעות שרתי במדינות היתה למס כד"א נהייתי ונחלתי בעבור שהיו עובדי עבודה זרה הוא למס הוא סמל כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ולכן אשה נשואה מי שהורע כחו יהיה בערך אשה אמנם לא בעבור העדר התורה כי