מקור חיים - ד (טור יהלם) ב

לא ראו וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי אחר שנתעכל הבשר אין יכולת עוד לשטן להשטין ולכן נמי כיון שאדם זה המתינו לו עד שנתעכל הבשר ואז העצמות מלקטין אותם וקוברין אותן בארון ולא יהיה לו עונש מן הנזכר:

[ה] ארון שפינוהו אסור בהנאה כי הנה נתבאר מן המאמר כי הארון של מת הוא דוגמא למעלה לארון עליון וכיון שנכנס המת בתוכו נתקדש דוגמא עליונה ולכן הארון אסור בהנאה אם הוא של אבן ואם הוא של חרס ישבר ואם של עץ ישרף:

[ו] המוצא נסרים בבית הקברות ולא יזיזם ממקומם לפי שהם אסורים בהנאה:

[ז] אסור לפתוח הקבר אחר שנסתם הגולל דאיכא בזיון למת אפי' אם עוררים היורשים לפותחו לבדוק אם הביא שתי שערות אם לאו חשוב כגדול כבוד הבריות ואמנם לענין הרמז בדינים אלו היינו על עיקר הקודם כי המת הוא החוטא כיון שנכנס בו רוח של שטות חלק מן המיתה הרי הוא מת בכח ולפי כי הנשמה בורח ממנו יצדק שהוא מת בפועל ולכן בא הדין אין מפנין המת היינו הרשע והעצמות לפי שנאמר ותהי עונותם על עצמותם לא מקבר מכובד לקבר מכובד ר"ל דמאחר שהנחתי כי אין אדם חוטא ר"ל הנשמה הנקרא אדם לפי כי משעה שמהרהר לעשות עבירה הולכת ממנו שמא תאמר מאחר שיצא מגוף זה שחטא תלך לאדם אחר ותכנס בקרבו לא כך הוא אין מפנין מת זה אפי' שכתוב על העצמות מעשי' אשר לא יעשו אין מוליכים אותם מקבר מכובד לקבר מכובד דהיינו כי הגוף נקרא קבר כמשחז"ל וכן הגוף שלו מטמא כמו הקבר ולא מקבר בזוי שחטא לקבר בזוי שחטא ולא מבזוי זה למכובד ואין צ"ל ממכובד לבזוי לפי כי הנשמה ממתנת לאדם שמא יעשה תשובה לכן חזר הדין ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר כי זה יהיה לו לפי שעושה תשובה חוזרת הנשמה עליו כי לכן נקרא תשובה ר"ל נוטריקון תשוב ה' היינו חמשה חלקי נפש שהולכי' מן החוטא חוזרי' עליו כשעושה תשוב' הם נפש רוח נשמה חיה יחידה כמשחז"ל וז"ש שערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו כך חלקי הנפש משתוקקים לחזור לגוף שיצאו ממנו וכן כדי לקוברו בא"י שהדוגמא לאדם המקדש עצמו ללמוד תורה כי הנה אמרו חז"ל אוירא דארעא דישראל מחכים מהו האיר שלה השכינה הנמצא שם כך נאמר דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבית הכנסת ובית המדרש וביותר כי כך אחז"ל עתידים בתי כנסיות להיות קבועים בארץ ישראל ונאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו אינו אומר אלא בתוכם כל אחד מישראל יכול להיות מקדש ומשכן להקב"ה על ידי מעשיו הרי לעולם הוא אוירא דארץ ישראל ולכן יאמר וכדי לקוברו בארץ ישראל מותר ואם נתנוהו שם ע"מ לפנותו הלא זה הדבר שביארתי בחלק ראשון כי כאשר האדם עושה מצוה או מתפלל מרויח רוח או נשמה אמנם זה יהיה או באותה שעה שעשה מעשה או יהיה חופף עליו כל היום אמנם אינה מתקיימת עמו כדרך שאר חלקים שהם עמו בדרך קבע לפי רוב השנים כדאיתא בזוהר זכה יתיר יהבין ליה רוחא זכה יתיר יהבין לי' נשמתא ולכן זה התוספ' הנמצא באדם ע"י מעשה הטוב נתנוהו שם ע"מ לפנותו מותר בכל ענין להכנס בזולת ואם אינו משתמר בזה הקבר הוא הגוף שיש לחוש שמא יוציאוהו כותים שלא יכנס בו ענין של מינות או שיכנסו בו מים זרים עיבור רע במעשיו או שהוא קבר הנמצא מצוה לפנותו:

אין מוליכין מת זה הנזכר מעיר שיש בה קברות גופים אף על פי כי הם חוטאים שלכן נקרא קברו' כאמור לעיר אחרת היינו גוף אחר כמשחז"ל בפ' עיר קטנה זה הגוף אלא אם כן מחוצה לארץ שהוא דרך חול לארץ המקדש עצמו לזכות להיות אוירא דארעא דישראל כאמור אין מלקטין עצמות אשר חז"ל הגידו כי לעולם יפשפש אדם במעשיו ובפרט אם רואה יסורין באין עליו דהיינו להתבונן באיזה אבר חטא ואמנם אין צריך לדקדק בכל הפרטים כמו ששנינו אין בודקים חורי הבית העליונים וכו' ואיתא בזוהר דהיינו עונות שהם גבוהים ר"ל נעלמים ממנו בגובה וכן תחתונים אלא כפי מה שזוכר האדם וכן נמי אין מלקטין עצמות היינו העונות הקטנים שנאמר בהם ותהי עונותם על עצמותם לא מתוך הארון דוגמא למי שעוסק בתורה שהוא ארון הברית לפי כי התורה מכפרת עליהם ולא מתוך הקבר היינו גוף החוטא כאמור לצד זה לקבור שם מת אחר או לצורך המקום להיות מתגלגל שם נשמה אחרת:

מקום שנוהגים לקבור במהמורות העון כד"א במהמורות בל יקומו לפי כי החוטא נקרא חופר גומץ וכמה שחז"ל משל לקודח בספינה אמר לו חבירו מה אתה עושה אמר מה איכפת לך בשלי אני קודח אמר לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה כך אמר איוב אתי חלין משוגתי אמרו לו חביריו לא כך הוא אלא כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק וכדאיתא בזוהר פרשת נשא כי יכרה איש בור בענין החוטא. לכן יאמר נא הדין מקום שנוהגים לקבור החוטא במהמורות העון בלא ארון של הגוף רק חלק הרוח הבורח שלו עד שיתעכל הבשר שבו תלוי המעשה ואח"כ מלקטים העצמות לענין הגלגול וקוברין אותם בארון גוף אחר מותר:

ארון שפינוהו הדוגמא לגוף האדם שפינוהו מחלק הרוח או נשמה כשחטא אסור בהנאה לפי דאף על גב שחטא ישראל הוא וריקן שבהם מלא מצות כרמון ולכן הגוף לאחר שנדון כפי רשעו יש לו תחיה בזמן התחיה כדאיתא בזוהר פ' משפטים אם הוא של אבן אף על פי ששלט עליו יצה"ר ואם הוא של חרס הרודף אחר המאכל למלאת רסן בטנו ישבר כדאיתא בזוהר פרשת בהעלותך דף קכ"ג:

וז"ל ואי נשמתין אינון