מקור חיים - ד (טור יהלם) כח

המלאכים השומרי' ומתאבלי' עליו אמנם כאשר אבדה תקותו כי נסתם פתח התשובה בפניו מה להם להתאבל עוד ולכן באים עשר' בני אדם כשרים היינו משחז"ל מעשרה שליטי' אשר היו בעיר הם י' אברים שבאדם עינים אזנים ידים רגלים ויקיים משחז"ל אם עשית חבילו' של עבירות עשה כנגדן חבילו' של מצות עינים רמות והיו לטטפות בין עיניך וגו' ובסגנון זה יהיו עשרה אברי' אלו כשרים אף על פי כי אינם צדיקי' לגמרי ויושבים במקומו כי יזכרו מקומו הנצחי דבר והפכו על דבר מה שאמרו חכמים ז"ל כל אדם יש לו שני חלקי' חלק בגיהנם וחלק בג"ע ולכן יושבי' במקומו שהדוגמא להזכיר מקומו המוכן לו בגן עדן שמאבד אותו והוא מוכן לאותו מקו' המיוחד לו בגיהנם כך יעשו שבעה ימי אבלות שראוי להתאבל עליו ונפשו עליו תאבל ושאר העם מתקבצי' עליה' הם שאר איברים שלו נותני' בדעתם להתקבץ כי הם מפוזרי' מפני העונות שמפרידים אותם ובכן חוזרי' ומתקבצי' וקרב אותם אחד אל אחד ואם לא היו שם עשרה קבועים דהיינו שלא תיקן אותם על דרך המצות המקבילי' להם עיני' רמות והיו לטטפות בין עיניך וכיוצא היינו עשרה קבועי' בכל יום ויום מתקבצים עשרה משאר העם הם עשרה אברי' שלו אמנם לפי כי לא תיקן אותם כאמור לכן כמו זר נחשבו והם נחשבי' עשרה משאר העם ויושבי' במקומו על דרך הנ"ל:

[ד] עכשיו נוהגי' שאחר שנגמר סתימת הקבר וכו' ואחר כך תולשין עשבי' ג"פ ובכל א' יש פ' א' והעיקר להאמין דאע"ג שמתגלגל האדם ג"פ כל הגופי' יש להם תחיה ויציצו מעיר מעיר כעשב הארץ אע"פ ששבו מאחרי ה' ולכן משליכים העשבים אחרי גוום כד"א ואותי השלכת אחרי גויך ורוחצין ידיהם במים אע"פ שלא נגע בקבר רק נכנס לבית הקברו' ואין מנגבין אותם:

[א] לא נעלם מעין הקורא כי במין הישראלי יש שני סוגי בני אדם האחד הם נקראי' בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וחלק מהם נקראים עבדי' שנא' כי לי בני ישראל עבדי' ולכן אנו אומרי' בר"ה אם כבנים אם כעבדי' וזה יהיה כפי עבודת האדם לפני הקב"ה כי העובד מאהבה הוא דוגמא לבן שעושה רצון אביו מאהבתו אותו והעובד לפני הקב"ה מיראה הוא דוגמא לעבד כי עובד לפני רבו מיראתו אותו וכאשר תרצה להתבונן מאי בינייהו הלא לך לדעת כי העובד מאהבה זוכה לחלק הנשמה ונשמת שדי תבינם להדבק בקונם אמנם העובד להקדוש ברוך הוא מיראה אינו קונה נשמה ולכן מתרעם בקללות ואומר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ולכן הוא אומר העבדים והשפחות אין עומדים עליהם בשורה והענין כי הנה בענין העובד מיראה נמי יש הפרש כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"א. וז"ל פקודא דא יראת ה' וכו' יראה אתפרש לתלת סטרין תרין מנייהו לית בהו עיקרא דיראה אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דחיל מעונשא דגופי' או דממוניה ועל דא דחיל ליה תדיר אשתכח יראה דאיהו דחילו דקודשא בריך הוא לאשוי לעיקרא אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגהינם תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דילה ירא' דאיהו עיקר למדחל בר נש למאריה בנין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא לכל עלמין וכלא קמיה כלא כמה דאתמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין ולשואה דעתיה בההוא אתר דאקרי יראה עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי העובד מיראה יש הפרש בענין העבודה ולכן חזר הדין כי אינו דומה האדם השלם היודע את רבו ומורד בו כי הוא מפסיד הנשמה הקדושה שנתן בו לכן על זה ידוו הדווים ודאי ויתאבלו עליו כהמר על הבכור אבל זה העובד מיראת העונש כאשר יחטא ואשם אין זה ההפסד נחשב ולכן העבדים והשפחות שהדוגמא לעובד מיראת העונש להקדוש ברוך הוא אין עומדים עליהם בשורה וגם כאשר ישוב מאשר חטא על הנפש אין אומרי' עליהם תנחומי אבלי' כמו שאמר הכתוב ואשלם ניחומים לו ולאבליו אלא אומרי' לאדם בלשון תפלה כאשר יחטא ופללו אלהים המקום ימלא חסרונך כי לא נודע מה הוא חלק הרוח או חלק מהנשמה ולכן אומרים סתם המקום ימלא חסרונך כנזכר במאמר מן הזוהר דרכיו ראיתי וגו' כי אמר הקדוש ברוך הוא דרכיו של רשע זה ראיתי דאזלין בחשוכא ולא דעת ולא תבונה לחזור בתשובה ולכן וארפאהו מכניס בלבו הרהורי תשובה וכו' ולכן מתפללי' עליו בלשון זה המקום הגימל חסד עם הרשע ומכניס בלבו הרהורי תשובה כך יעשה לך ובזה ימלא חסרונך אותו החלק שהלך ממך מפני העון כך אומרי' לו כשם שאומרים לאדם המעלה על שורו וחמורו כאשר יחטא התבונן מש"ה ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע ולמה לא תרגיש מה מעשיך ותשוב עד ה' כי רחום וחנון וימינו פשוט' לקבל שבים: