מקור חיים - ד (טור יהלם) כו

שהרגו אותו לסטים דהיינו שנתחייב הריגה למקום כאמור או נמסר למלכות או לסטים הורגים אותו או שגררתו חיה בדיני שמים והיינו מש"ה והשבתי חיה רעה מן הארץ כדאי' פ' בחוקותי דף קי"ג והשבתי חיה רעה מן הארץ דאחיה בישא לתתא ומאי איהי אגרת בת מחלת היא וכל סיעתא דילה וכו' ובעבור העון נמסר בידה וחיה רעה זו גררתו מאימתי מונים דהיינו השני דברים אחד לרעה לתת לו העונש הראוי לו ומונין לו לחיים נמי משיתייאשו לבקש מלבקש עליו רחמים מצאוהו איברים איברים מפני ריבוי העונו' כי חטא בכל אבר ואבר שבו ומכירין אותו בסימני גופו מה מעשיו אין פונין לו עד שימצא ראשו ורובו מן העונות שעשה שאם אין מכיר במעשיו לתקן אותם אין מועיל בו כלום ולכן צריך לתקן הדברים התלויים בראש אשר חז"ל הגידו ויהי דוד בא עד הראש אין ראש אלא ע"ז שנאמר אנת הוא רישא די דהבא וכן כל העונות אשר יעשה אותם האדם ונחשב כמו עובד עבודה זרה ורובו נמי העבירו' שהיה נמצא בו ברוב לפי כי לעולם המפשפש במעשיו לעשו' מהם תשובה אין מחייבים אותו לחפש כל מה שעשה שהרי שנינו אין בודקין חורי בית העליונים מעשרה טפחי' וגו' וכן בראיית נגעים ולכן אומר אין מונין לו אלא עד שימצא ראשו ורובו או יתיאשו מלבקש היינו מתיאשים מלבקש עליו רחמים לפי כי גדול עונו מנשוא וכבר נסתם פתח התשובה בפניו כאמור ואם נמצא אחר שנתייאשו ממנו מלהתפלל אין הקרובים צריכים להתאבל הם המלאכים המלוים כמ"ש במאמר ואשלם ניחומים לו ולאביליו אלו אין צריכים לחזור ולהתאבל כי הנה כבר פירשו ממנו ונתאבלו עליו משעה שהרשיע אלא הבנים בלבד הם הבנים משחיתים שעשה ממעשיו הרעים אם הם שם בשעה שנמצא הרשע שלו מתאבלים עליו אותו היום דלא גרע מליקט עצמות אביו כדלקמן אבל אם אינם שם מזומנים להנקם ממנו ושמע והכינו אחר שעבר היום אין צריכים להתאבל כי אין מועיל להם ענין האבל כלל שהרי נעשה רשע גמור חלל רשע כאמור:

[ח] הנה נתבאר למעלה כי הדוגמא בזה הוא חוזר על החוטא עצמו כמו שחז"ל קרוב אדם אצל עצמו ולכן יאמר נא מי שמת לו קרוב היינו נשמתו הקרובה לו כי מפני רשעו נקרא מת כמשחז"ל רשעי' בחייהם קרויים מתים ולא ידע ר"ל לא נתן אל לבם לדעת מה עשה עד שבא והגיע למקום שמת שם לפי כי הוסיף ברשעו עד מקום שנקרא מת לפי שעבר על כריתו' שבתורה כאמור כי לכן נקרא מת באמת בכח והיינו למקום שמת שם המת לא ידע בדעתו להתבונן על מה שעשה מתחילה עד שמת לו קרוב אחר חלק הנשמה או הרוח שהלך ממנו מפני העון שעשה ולפי כי לא ידע ולא שת לבו גם לזאת חזר והרשיע והחטיא עד שבא והגיע למקום שמת שם המת כי נעשה רשע גמור עד שנקרא מת או שהגיע למקום קבורה רוצה לומר למקום שראוי לקבורה היינו כי היה ראוי לקיים מה שאמר הכתוב כי קבור תקברנו העון ביום ההוא על דרך מה שאמרו לו חז"ל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה אלא ודאי עשה תשובה וכן הוא הראוי לכל אחד מישראל שכן שנינו לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ולית ביה משום יוהרא ומה גם כי צריך האדם לחשוב מה מעשיו שעשה ביום ולהתוודו' עליהם כדאי' בזוהר פ' קרח אצל כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה אלין אינון מאריהון דעבדין דחושבנא בכל ליליא ממעשיהם ומתוודים עליהם והיינו מקום קבורה לקיים כי קבור תקברנו ביום ההוא אם היה במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות דהיינו הדוגמא אף על פי שעבר על עשרת הדברות ובכן נמצא כאלו החריב העולם, שנברא בעשרה מאמרות כמו ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראו' אלא להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרו' והיינו מ"ש אם היה במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד דהיינו משחז"ל מצאו כתוב בספר בן סירא אם יום תעזבני ימים אעזבך משל לשנים שנזדמנו לתוך פונדק אחד והפליג האחד דרך יום כה והפליג השני דרך יום כה צריכים שני ימים לפגוע זה בזה והיינו מ"ש שהוא מהלך פשרה פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד ולא תשאר פרסה אפילו בא ביום השביעי דהיינו מחמת היראה מה שעתיד לידון בשבעה ימים אחרי מותו בגוף ונפש כדאי' בזוהר פ' ויקהל ועונש נוסף אם הוא מחלל שבת יום השביעי שנאמר בו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי שמכריזים ואומרים זה שכפר בהקדוש ברוך הוא כפר לתורתו כי תולעתם לא תמות מן הגוף ואשם לא תכבה מן הנפש ולכן אם מצא מנחמים אצל גדול הבית הוא הלב כי שם הוא יצר הטוב עולה לו ומונה עמהם תשלום שלשים לענין העונש וכן אם היה במקום רחוק שנתרחק יותר מן הקדושה מהקדוש ברוך הוא בעונו אפילו בא ביום שני כמו שאמר הכתוב יומים אעזבך מונה לעצמו שבעה ושלשה לענין העונש גם לענין התחיה כאמור: