מקור חיים - ד (טור יהלם) כג

מהם מסתלק מתאבל עליו לפי כי זה מורה כי גדול עונו כמזיד וכבר מחל לו הקב"ה שלש פעמים כגון בנו ואחיו שמתאבל על בן ובת שלהם אבל על קורבא דקידושין הם החלקים שהאדם מרויח כאשר הוא עשה מצות שמתקדש בהם כמו שמברכים אשר קדשנו במצותיו כגון שמתה אשת בנו או אשת אחיו או בעל בתו או בעל אחותו אינו מתאבל עליהם:

[ח] תינוק כל שלשים יום ויום שלשים אין מתאבלי' עליו כבר נתבאר כי כאשר האדם זוכה נקרא בן שנאמר ה' אמר אלי בני אתה וכן נמי בעשותו אחת ממצות ה' מוליד בן שנא' פרי צדיק עץ חיים מה הם פירותיו של צדיק מצות ומעשי' טובים וכאשר אותה מצוה עשה אותה בהזדמן הנולד מזה נקרא נפל כי איננה קבועה בו שלשים יום ולכן אין מתאבלי' עליו ואין פורשים ממנו המלאכים שנקראים אביליו כדאיתא בזוהר אפי' גמרו שערו וצפרניו והם שני דברים הנמצא בהם העדר גדול דהיינו הגאוה שהוא כופר בהקדוש ב"ה והגזל לענין דברים שבין אדם לחבירו אפילו גמרו שני' אלו והיה שלם בהם אין מתאבלי' עליו ומכאן ואילך שנקבע בו מעשה המצוה מתאבל עליו אלא אם כן נודע שהוא בן שמנה כי נמצא בו העון הנקרא שמנה הוא לשון הרע למנצח על השמינית וביארתי בזה כמו שאמרו חז"ל על המילה שנתנה בשמינית אמר דוד המלך עליו השלום מה מועיל השבח זה הושיעה ה' כי גמר חסיד לפי כי שוא ידברו וגו' שפת חלקות ומאחר שעושים פגם בלשון מה מועיל הברית לפי כי שנים אלה יחדיו יהיו תמים ברית הלשון וברית המעור ואם ברית הלשון היותר חשוב פגום מה מועיל ברית המעור ולכן אמר ומשם ואילך מתאבל עליו אלא אם כן נודע שהוא בן שמנה כי נמצא בו עון זה וכן בדברי חז"ל על י"ג דברים נגעי' באים על האדם וכו' מה מקיים ושבע זו שביעית שהיא קשה מן הכל משלח מדנים נמצא שהם שמנה כנ"ל בהלכות ציצית ולפי שהוא תמורה אם נודע שהוא בן שמנה אין מתאבלים עליו דאיהו אפסיד אנפשיה ואי קים ליה בה שכלו חדשיו אין מחסור כל דבר כגון שבעל ופירש הי' בו משחז"ל שנה ופירש קשה מכולם ונולד חי לתשעה חדשים גמורים אפילו מת ביום שנולד ונסתלק מתאבלים עליו כי זה ימצא על ידי עון גדול:

[ט] יש מי שאומר שתאומים שמת אחד מהם תוך שלשים יום והשני חי ומת אחר שלשים כי זה ימצא בענין רוח ונשמה שבאדם שהם אחים תאומים ונסתלק אחד מהם תוך שלשים יום והשני אחר כך אין מתאבלים עליהם לפי שלא היו קבועים בו אלא זמן מועט כענין הלבנה:

[י] על רבו שלמדו חכמה דהיינו מ"ש רבי אליעזר חכמה בראש רבי יהושע חכמה בלב בזמן שנמצא אתו הרהורי' רעים ומחשבות רעות נוהג דברי אנינות אלא מברך ומזמן ומתאבל עליו בחליצת סנדל וכל דיני אבילו' יום אחד כך אחז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה:

[יא] נשיא היינו סוד הנשמה אף על פי שהכל מיטמאין לו אין מתאבלין עליו לפי כי אין הנשמה שולט בה ענין מיתה רק מסתלק בלבד ופנה למעלה מפני העון:

[א] הנה נתבאר בזוהר ענין האבילו' מה הוא לענין הרשע פרשת משפטים דף ק"ו. וז"ל תא חזי מה כתי' וילך שובב בדרך לבו וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו וגו' מהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו אלא קודשא בריך הוא עביד טיבו עם בני נשא וכיון דעאל מי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרין ליה חד מימיניה וחד משמאליה כד אזיל בר נש באורח מישר אינון חדאן ביה ואתקיפו עמיה בחדווא מכריזין קמיה ואמרין הבו יקרא לדיוקנא דמלכא וכד אזיל באורח עקימו אינון מתאבלן עליה ומתעברן מניה כיון דאתקיף ביה קודשא בריך הוא ואנהיג ליה בארח מישר כדין כתיב ואשלם נחומים לו ולאביליו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר מי הם המתאבלים על החוטא ואמנם מצינו שהקב"ה נצטער נמי על החוטא שנא' חי אני אם אחפוץ במות המת ואחז"ל כתיב דוייג וקרי דואג שהי' הקדוש ברוך הוא דואג שלא יצא לתרבו' רעה וכיון שיצא אמר ויי שיצא זה לתרבו' רעה ושנינו בשעה שהאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כן הקדוש בריך הוא מצטער על רשעים קל וחומר על הצדיקים וכו' ולכן חזר והגיד מאימתי חל האבילות משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר והענין כפי פשוטו לפי כי כן חמשה זמנים נמצאים לאדם לעשות תשובה דהיינו מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך הרי מיעוט ימים שנים עד אשר לא יבואו ימי הרעה מיעוט ימים שנים ארבעה זמנים ולבסוף ממתין