מקור חיים - ד (טור יהלם) כב

לעמוד ולכן בזה יובן מ"ש גר שנתגייר לפי כי גר שהוא דוגמא לבעל תשובה כי כמו שהגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כן הענין יהיה העושה תשובה כקטן שנולד דמי ולכן יאמר גר שנתגייר ואדם זה היה עובד לעכו"ם זה היצר ועשה תשובה מאשר חטא על הנפש הוא ובניו הם המעשים עבירות שעשה נעשות כזכיות והם בניו כמשחז"ל פרי צדיק עץ חיים מה הם פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים או עבד שנשתחרר היינו משחז"ל ועבד חפשי מאדוניו עשה רצון יצר הכעיס את יוצרו עשה את רצון יוצרו הכעיס את יצרו ולכן יאמר עבד שנשתחרר האדם שהוא עבד ליצרו ונשתחרר כמש"ה טוב נקלה ועבד לו זה היצר כמו שחז"ל כי האדם העובד להקב"ה היצר שהאדם עבד לו נהפך ונעשה עבד לאדם לעשות רצונו ולכן נצטוה האדם לעבוד את ה' בשני יצרים שנאמר ולעבדו בכל לבבכם זה וזה גר שנתגייר עם בניו ועבד שנשתחרר הוא ואמו היא התורה וכדאי' בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ז:

וז"ל ובזמנא דיצר הרע דאיהו חשך מכסה על יצר הטוב דאיהו אור כמאן דתפיס בבית האסורין ואוף הכי כד יצר הטוב איהו תפוס ברשו דיצר הרע הכי אינון תפוסין חיילין דיצר הטוב ברשו דחיילין דיצר הרע ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל איברין דיליה קדם ה' מה כתיב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי האדם והאברים שלו בזמן שיחטא הם נקראים אסורים בערך עבדים ליצר הרע וכאשר עבד זה האדם נשתחרר מיצר הרע הוא ואמו והרוח שלו היינו תורתו שלא היתה רצויה לפני הקב"ה אין מתאבלין זה על זה שהרי נתקיים מש"ה ואשלם ניחומים לו ולאביליו:

[ו] כל מי שמתאבל עליו מתאבל עמו אם מת לו מת דהיינו כאשר יחטא ודוקא בעודו בפניו לענין העון אבל שלא בפניו אין צריך לנהוג אבילו' מאחר כי לא נודע אליו חטאתו אשר חטא עליה חוץ מאשתו הנשמה כנ"ל אף על פי שמתאבל עליה כשהולכת ממנו אינו מתאבל עמה בהיות' עמו על דבר אחר אלא על אביה או על אמה והם הרהורים רעים ומחשבה רעה כנ"ל משום כבוד חמיו וחמותו היינו הקב"ה ושכינת עזו שנתנו לו נשמה זו לזכו' בה לפי כי כן איתא בתיקונים ובפרשת משפטים זכה יתיר יהבין ליה רוח וכו' ועל זה נאמר ה' אמר אני בני אתה וכן נמי שזוכה לנשמה בו נאמר כי בן היית לאבי הרי כי הקב"ה ושכינת עזו קוראים לו בן בעבור הנשמה שקנה נמצא כי יצדק בהם חמיו וחמותו אבל על אחיה ואחותו או בנה ובתה מאיש אחר הם חלקי הנשמה שזוכה בהם האדם ע"י עבור והיינו מאיש אחר אינו מתאבל עמה ומכל מקום אינו יכול לכופה להתקשט והיינו ארבעה דברים שהאשה עושה לבעלה הוא התועל' הנמצא לאדם מן הנשמה והם על דרך מ"ש בזוהר פ' בשלח ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה ארבעה אלין למה אלא אלין כלהו תיקונא דכנסת ישראל כדלקמן וכן יהיה לאדם מחלק הנשמה שהיא האשה המיוחד' לו כאמור ארבעה דברים של שלימו' בתורה כדאי' בתיקונים ולכן יאמר אין יכול לכוף אותה להתקשט מפני שהיא מתאבל' עליו אבל מוזגת לו את הכוס כד"א ושתו ביין מסכתי אלו הם דברי הגדה ולהציע לו המטה הבין שמועה ולרחוץ פניו ידיו ורגליו מן העון כדאמרת רחצתי את רגלי והרצון מדברים הנמצאים בפנים חמשה דברים ראיה שמיעה דיבור וכיוצא מוכנים אל החטא מבלי ידיעת האדם וידיו לא אסורו ורגליו מעון עקבי וכן היא אינה מתאבל' עמו אלא כשמתו חמיה או חמותה שנסתלקו ממנו בעונו אבל שאר קרוביו מן האברים שמתו מסיבת העון אינה מתאבל' שנאמר אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון אימתי כשאין ברוחו רמיה כדאיתא בזוהר פ' וארא דף כ"ד אימתי לא יחשוב ה' לו עון בזמן שאין ברוחו רמיה דקשה מדקאמר לא יחשוב ה' לו עון מובן כי עשה עון ולמה לא יחשוב ה' לו עון ואיך יתכן כי יש בו עון ואין ברוחו רמיה אמנם הענין מובן בנדרש על משה רבינו ע"ה כי כשחטא בסלע הבין כי אמר לו הקב"ה קח את המטה להכו' בסלע כמו שעש' בצור ולכן באופן זה מי שחטא לא יחשוב ה' לו להיות עון מזיד אלא שוגג הוא ועוד כי הנה לעולם הקב"ה מוותר על עונות ראשונים שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ודקדקתי כינוי גבר דהיינו על משה הנקרא גבר כמשחז"ל לגבר אשר דרכו נסתרה וביארתי כי זה משה האיש כי לא ידע איש את קבורתו לא היה כן לזולת ומה גם בחיים דרכו דרך ארץ נסתרה ממנו ופירש מן האשה ויסך אלוה בעדו שפירש עליו זיו הדרו בשעת מתן תורה כשקטרגו עליו המלאכים שנאמר פרשז עליו עננו לחז"ל ולכן לאיש אשר אלה לו אין האשה מתאבלת עמו על בנו ובתו וכו' של מעשים רעים שהרי הקב"ה מוותר לאדם שלשה פעמים אבל אינה מתקשטת בעדי הנשמה וגם הלבושים חלוקא דרבנן אינו שלם כי עשה בו רושם אבל מוזגת לו הכוס וכו' וכן היא אינה מתאבלת עמו אף על גב שנא' ואשלם ניחומים לו אלא חמיה או חמותה אבל שאר קרוביו שמתו מן האברי' אינה מתאבלת עמו וסימן לדבר ותקרא שמו אי כבוד אל מות חמיה ואש':

[ז] אין מתאבלים עם הקרובים שמתאבלי' עליהם אלא כשמתאבלים על קורבה דשאר בשר היינו החלקים שהיה לו בקבע נפש רוח ונשמה כי כאשר אחד