מקור חיים - ד (טור יהלם) כ

[א] חזר והגיד בדין זה החיוב הנמצא על האדם השלם להשגיח על הזולת למונעו מדרך רע ולהתחבר עמו ולהטפל בו ולכן אמר מצוה להטמאו' למת מצוה היינו מי שממית עצמו על התורה או שהוא מכלל הנאמר בהם כי עליך הורגנו כל היום אפי' הוא כהן גדול בתורה ובמצות והוא כהן לאל עליון ונזיר מן הפרושי' מחמדו' העולם הזה והולך לשחוט את פסחו הוא זובח תודה כמו שחז"ל זובח יצרו ומתודה עליו ולמול את בנו מדעו' נפסדו' ברוח מבינתו ומצא מת מצוה האמור מטמא לו אם שמץ דבר נמצא בו להחזירו למוטב:

[ב] אינו נקרא מת מצוה לענין זה אלא אם כן מצא ראשו ורובו טמוע בחטא שחטא במחשבה ומעשה ואם מצא ראשו ורובו חוץ מאבר החי שלא נתקן בו חוזר עליו ליטמא בשביל אותו אבר להשיבו אליו:

[ג] איזהו מת מצוה שמצאו בדרך או בעיר של עכו"ם הוא היצר ואין לו קוברים לכסות עליו על אותו עון לקיים כי קבור תקברנו ביום ההוא ומקום שמצאו אינו יכול לקראת ישראל שיענהו ויבא ליטפל בו ולוקוברו דהיינו כי לא ידעו בו רבי' באותו עון אשר חטא אסור לו לזוז משם ולהניח זה המת אפילו לילך אל העיר להביא קוברים למען ילמדו ויראו את ה' אלהיהם אלא הוא יטמא עצמו ויקברנו כמו שחז"ל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה וכל ענין זה שייך באדם עצמו אשר הוא כהן שלם בעבודת בוראו ונזדמן חטא על ידו צריך לעשו' תשוב' בלילה כי הוא עצמו נקרא מת מצוה שאין לו קוברי' כי מי יוכל לתקן מעשיו ונשמתו אלא הוא בעצמו כמש"ה כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני אבל אם היו ישראל קרובי' למקו' המת היינו איברים שלא חטאו כי עדין הם בקדושתן בכלל ישראל שהמוצא את המת שחטא קורא אותם והם עוני' לו ובאי' לקוברו אין זה מת מצוה שיטמא עליו הכהן המכהן להקב"ה אלא קורא אותם והם קוברי' אותו באו בני העיר הם האיברים כאמור כמש"ה עיר קטנה זה הגוף אם יש לו כל צורכו להחזירו ולתקנן מושך ידיו הכהן זה:

[ד] כל הקרובי' שהכהן זה השלם מיטמא להם כנ"ל שהם אביו ואמו ובתו ואחיו ואחותו מאביו הבתולה מתאבלים עליהם כד"א ואשלם ניחומי' לו ולאביליו כדאיתא בזוהר פרשת משפטי' ועוד הוסיפו עליהם אחיו מאמו ואחותו מאמו היינו רוח ונפש כנזכר לעיל בין בתול' שנכנס מחדש בו בין נשואה כי מזמן רב הרויח נפש זו ואחותו נשואה מאביו נפש שהלך לזולת שמתאבלי' עליהם כי כל חלקי' אלו המתחסר מהם הוא העדר גדול והחלק הוא נקרא מת לפי שמסתלק מסיבת העון שנכנס בו רוח של שיטות מתחלה ולכן מתאבלי' עליהם האיברי' והמלאכים המלוי' אותם הנקרא אביליו אף על פי שאין כהן מיטמא להם כי האדם השלם כאשר מתחסר חלק אינו מיטמא לפי שלא נעשה חלל רשע מכל מקו' העדר גדול הוא וראוי למתאבלי' אלו להחריד עליו וכשם שהוא מתאבל על אשתו היא הנשמה שהולכת ממנו מפני העדר התורה והמצוה כך היא מתאבלת עליו שנאמר ואשלם ניחומי' לו ולאביליו ודוקא אשתו כשרה שלא נסתלקה ממנו מפני העון אלא מהעדר התורה והמצוה כי לא מצאה היונה מנוח והלכה לה היינו כשרה ונשוא' אבל פסולה שנסתלקה מפני עון או ארוסה כי עדין לא זכה שתהיה נשואה לו לא אבל בנו ובתו ואחיו ואחותו שהם בחינות שונות מנפש ורוח כנ"ל אפילו הם פסולים מחמת עון מתאבל עליהם לפי כו בחינות אלו אין מסתלקים אלא על ידי עון מזיד וגדול הוא חוץ מבנו ובתו אחיו ואחותו משפח' יהודית שהרויח לשעה ונשתמש בהם ושאינה יהודית נמי כדאיתא בזוהר וכי ימכור איש זה הקדוש ברוך הוא את בתו הנשמה לאמה להשתמש האדם בה שאינו מתאבל. עליהם לפי שלא היו עמו בדרך קבע:

ממלכת כהנים וגוי קדוש מצוה להטמאות למת מצוה שנרמז בשלש מדות צדקו יחדיו ראשונה הכלה הקדושה כי אמרה ואם אין מתה אנכי גם הצדיק שנאמר הצדיק אבד כי מפני הרעה נאסף הצדיק ועל הכל יתגדל מה שאמרו חכמים זכרונם לברכ' אין התור'