מקור חיים - ד (טור יהלם) יט

הרוח והיינו שכלו חדשיו או שהם משלשי' יום ואילך כד"א מן השלשי' הכי נכבד אפי' הם פסולי' שהגיע להם חטא בשוגג אלא אם כן הם בני שפחה בישא וארמי' של סטרא אחרא שנכנס בו רוח של שיטות כאמור אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מיטמא והדוגמא לאותם הבאי' בתוספת כאמור שהם דרך מקרה כי משפחת אם אינה קרוי' משפחה ולאחותו ארוסה היינו נפש חדשה אפי' ארוסה לכהן לאיש צדיק ולא לאנוסה ומפותה היינו מ"ש בזוהר פרשת תצא דף רע"ז. וז"ל פקודא דא לדון במפתה וכו' מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה ורווח לה בתפישה איהי לגביה וכו' פקודא בתר דא לישא אנוסתו וכו' הנה מבואר ממאמרי' אלו כי העוסק בתור' שלא לשמה זוכה לתוספ' רוח או נשמה אבל הוא בערך אנוסה ומפותה ולכן לא יטמא להם במותם כאשר מסתלקו ממנו אבל מטמא לאחותו ארוס' שנתגרש' ממקומ' על דרך הנ"ל שהיא גולה ממקומה בעבור העון ובוגרת מוכת עץ היינו חלק הרוח שהיה בו מתחלה דוגמא לבוגרת כאשר נפל במקרה בלתי טהור ועזב עסק התורה שהיא עץ ולכן ודאי כי מתחסר מן השלימות שבו איזה חלק ומיטמא לשומרת יבם היינו חלק הרוח הנמשך מעולם היצירה מטטרון כדאיתא בזוהר פרשת משפטי' זכה. יתיר יהבין ליה רות מסטרא דממטרו"ן כי בו סוד היבום כנ"ל וזה הרוח הנקרא שומרת יבם או חלק הנפש שהוא מתאוה ושומר מתי יבא אצלו רוח לפי כי הם סוד זכר ונקבה כנ"ל אפילו אם כתב בכתובת' אי מיתת בלא בני' מהדרא כתובה לבני נשא כמפורש במקומו:

[ח] כל אלו מיטמא להם אפילו שלא לצורך דמאחר שהלכו ממנו נקראי' מתי' והוא מיטמא להם ויש אומרי' דוקא לצורך ואי לא לא:

[ו] אינו מטמא להם אלא עד שיסתם הגולל אבל כל זמן שהאדם בעולם הזה עודינו על האדמה אינו נטמא לפי כי יעשה תשובה וחי בהם:

[ז] אסור לכהן זה. השלם בעבודת הבורא והוא כהן לאל עליון אסור להטמא למת שהוא רשע אפילו בשעה שמיטמא לקרוביו הללו הנזכרי' לפיכך כהן שמת לו מת מן החלקי' הללו הנזכר צריך ליזהר לקוברו בסוף בית הקברו' היינו כי הגוף שלו הקברות לפי כי שם נקברי' אלו המתי' לפי כי על כל חלק שמת על ידי העון אותו האבר שם הוא בתוך הגוף וכדי שלא יכנס בבית הקברו' הישן יטמא בקברו' אחרי' של רשעי' כשיקבור מתו כי אין לו ליטמא לזולת להתחבר לרשע כנ"ל:

[ח] כהן שפירשו אבותיו מדרכי ציבור הדוגמא לזה הוא המתבאר למעל' כי אב מכונה למוח לפי כי כן בגשמי נמשך ממנו הטיפה ונוצר האדם ובכן יהיה המחשב' וההרהור אבותיו שלו וכאשר פירשו מדרכי הציבור כי הם מכלל מה שאמר הכתוב הוי חשבי און ופועלי רע על משכבותם והוא יותר דבר רע מהעבירה כמשחז"ל הרהורי עבירה קשי' מעבירה שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ולכן אמר בהווה אדם השלם והוא כהן לאל עליון שפירשו אבותיו הם דעותיו מדרכי ציבור וכל יצר מחשבו' לבו רק רע כל היום כגון רשע להכעיס זה רע ממנו שמוסר נשמתו ורוחו לאיבוד אינו מטמא להם כמשחז"ל מחשב' רעה אינה מצטרפה למעשה ולא להרוגי בית דין כי האדם ראוי לו למסור נפשו ונשמתו כמש"ה כי עליך הורגנו כל היום כשאומר ה' אלהינו ה' אחד וכן כשנופל על פניו ואומר אליך ה' נפשי אשא ובלילה כשאומר בידך אפקיד רוחי בכל אלו נקרא האדם הרוגי ב"ד לפי כי מקבל על עצמו ארבע מיתות ב"ד לרצונו כדאי' בזוהר פרשת צו ולא למי שמאבד עצמו לדעת את התור' כמשחז"ל אין התור' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ולא לספק כגון שנתערב ולדה בולד חבירתה כגון מי שמסתלק ממנו הרוח ונכנס בו אחר בסוד עיבור כי לכן אנו מברכי' שלא עשאני עבד או ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון שהדוגמא למי שהרויח רוח או נשמה מגולגלת ואין ידוע אם הוא בן תשעה לגוף הראשון שהוא מתוקן ונתגלגל או בן שבע לאחרון דהיינו כי עדין לא נשלם התיקון והיינו כעין קטן שלא כלו חדשיו שאמרו חז"ל בכל אלו אין הכהן המיטמא להם במותם לפי כי אינם מכלל אדם רשע שנקרא מת:

[ט] אין הכהן מיטמא לאבר מן החי מאביו כי כבר נתבאר כי אביו היינו מחשבת המוח שגרם לפרוש אבר מן החי אדם הצדיק על ידי מחשבת פיגול ולא לעצם מעצמות וכן המלקט עצמות אביו שנאמר בהם ותהי עונותם על עצמותם אע"ג שהם נפסלו בעבור אותם עונות הנרשמי' עליהם אינו מטמא להם אף על פי שהשדרה קיימת לפי כי לא נמצא בא עון וכמשחז"ל מי שאינו כורע במודי' שדרתו נעשית נחש חסר ממנו כל שהוא אפילו הוא מונח אצלו אינו מטמא לו שאינו מיטמא אלא לשלם לפי כי אז נקר שע חלל רשע ויש מי שאומר דהני מילי כשחסר לאחר מיתה כי נעשה חלל רשע אבל אם חסר ממנו אבר בחייו מפני כי חטא בו ואחר כך מת שנעשה רשע מיטמא לו אפילו שאינו שלם כאמור: