מקור חיים - ד (טור יהלם) יח

יצדק כי גוף החוטא הוא הקבר שלו שהמת הרשע בתוכו ואפשר כי זה יהיה כונת הפסוק קרבם בתימו לעול' היינו קברם ולכן נכון לכהן זה האדם השלם המכהן להקב"ה ליזהר מלילך עליהם דמאחר כי הפליא לעשו' ונשתרש בחטא כי גוף ונפש טמאי' הם אינו דומה לדין הקודם ואמנם יצדק הענין על הכועס שהוא עכו"ם שנא' לא יהיה בך אל זר ולפי כי אין לו תקנה כנזכר בזוהר לכן נכון ליזהר שלא ילך עליהם כדאיתא בזוהר בפ' חדלו לכם מן האדם שאסור להתלוות עמו שהוא מטמא כמו עו"ג:

[א] אחר ההנחה שנתבאר למעלה כי הכהן הוא דוגמא לאדם העובד להקב"ה ורודף אחר השלימות לכן מכונה לכהן ובלי ספק כי אין זה לאדם זה בדרך השאלה אלא כי לכהן יחשב לפני הקב"ה ואחרי מותו יהיה מלאך משרת כמו ש"ה ונתתי לך מהלכי' בין העומדי' האלה ולכן הוא אומר כשם שהכהן זה מוזהר שלא לטמאת כי אין מזהירין אלא לנזהר כך מוזהרי' הגדולי' על הקטני' כי הגדול שבישראל בתורה ובמצוה מוזהר על הקטן להדריך אותו בדרכי ה' וביותר אם יראה בו שהוא, מקטני אמנה אז מוזהר עליו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך והזהיר הכתוב ולא תשא עליו חטא רוצה לומר השמר לך לא תעשה בסגנון אחר לומר הרי קים לן זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן דהיינו כי חלק הרע שבו הולך לו לרשע ובכן יהיה כונת הפסוק יגמור נא רשעי' ותכונן צדיק כנ"ל השמר ולא תעמי' עליו חטא שלך לזכות לחלק שלו בגן עדן אלא הוכח תוכיח כאמור:

[ב] אפילו בעל מום דהיינו שחטא להיו' כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ולא יחטא לכן אפילו בעל מום שנמצא בו עון אשר חטא מוזהר מליטמא ולהתקרב לרשע כנ"ל אבל חלל דהיינו רשע כד"א ואתה חלל רשע נשיא ישראל וכהנת היינו מי שחשש כחו כנקבה כד"א נשתה גבורתם היו לנשי' מהעדר התורה והמצות שנים אלו שהם העובר עבירות והמבזה המצות ואינו עושה אותם מותרי' ליטמא להתקרב אצל הרשע המת כי אין מפסידי' כלו':

[ג] כל המתי' האמורי' בפסוק שכהן מטמא להם מצוה שיטמא והיינו כי צריך לחלק ברשעי' כי יש רשע שצריך האדם להתקרב אליו ולהחזירו בתשוב' ויש רשע כי צריך להתרחק ממנו כמו ששנינו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואיך יתכן לקיים דבר והפכו שהנה מצוה מן התור' להוכיח לרשע מומו ולכן באה ההודעה בדין זה בדרך כלל כל המתי' שהדוגמא על הרשעי' האמורי' בפ' כפי פשוטו שכהן מטמא להם כך הוא לענין הדוגמא שלהם מצוה ליטמא להם להתקרב אצל הרשע להחזירו למוטב ואם לא רצה מטמאי' אותו על כרחו לקיים הוכח תוכיך את עמיתך אחד האיש ואחד האשה כאמו':

[ד] אלו הם הקרובי' שמטמא להם אשתו נשוא' הענין הוא כמש"ה גומל נפשו איש חסד שאם על עצמו לא חש כיצד יחוש על אחרי' וכן אחז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו ולכן קרוב אדם אצל עצמו להתבונן בשלו תחילה וכאשר נתקן אז מתחייב להוכיח לאחרי' שנאמר התקוששו וקשו קשט עצמך ואחר כך קשט אחרי' ולכן תדע ממוצא דבר זה אלו הם הקרובי' שמיטמא להם אשתו נשוא' בחינת הנשמה הקבועה עמו כי הנה ביארתי בחלק הקודם כי האדם על ידי מעשה המצות ציצית ותפילין ניתוסף בו רוח ונשמה אמנם אינם קבועות בו אלא בכל יום ניתוסף בו כפי ההכנה הנמצא בו והכונה והוא דוגמא למצות שעושה כי בכל יום חוזר ועוש' אותם ואמנם ותצא באדם נפש רוח ונשמה קבועי' כפי מעשיו לפי רוב השני' כדאיתא בזוהר פרשת משפטי' זכה יתיר יהכין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה ולכן הוא אומר אשה הנשואה לו שהוא כשרה מיטמא לה במות' כשהולכ' ממנו הסיבה הוא לפי שנכנס בו רוח של שיטות ונטמא אבל אבל פסול' הנשמה דהיינו מסטר אחרא או גרושה שנתגרשה ממקומ' ואין זה מיתה לפי כי מיתה היינו שהלכה לגמרי מן הגוף אבל גרושה היינו שנתגרשה ממקומה ויורדת למטה באיברים כי היא גולה וסורה ממקומה כדאיתא בתיקונים או ארוסה כי עדין לא נקבעה בלבו לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ומיטמא לאמו היא התורה כד"א ואל תטוש תורת אמך ונאמר כי אם לבינה תקרא אפילו נתחללה כגון צורבא מרבנן דשנן שומענוה לבנו ולבתו היינו נפש ורוח שהם זכר ונקבה דקים ליה שכלו חדשיו דהיינו מ"ש בזוהר פרשת משפטי' כשנכנס לי"ג שנה ה' אמר אלי בני אתה כי עד עתה היה בסוד סטרא אחרא ברשו' יצר הרע אמנם היום נכנס בסוד הקדוש' וכאשר הוא בן עשרי' שנה נאמר כי בן הייתי לאבי ונכנס בו בחינת