מקור חיים - ד (טור יהלם) יז

מטפח אם נתנו להיות שם עולמו' זה התיקון חוזר ושינה עליו דאלו התיקון האמיתי בפעם אחד בלבד שמתקן אין צריך תיקון עוד אבל בזמן שמעטו דהיינו כי לא עש' התיקון התקנו לגמרי אף על פי כן אם נתנו להיו' שם עולמי' חוזר ושונה עליו מועיל וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור ממקום למקום ואם לאו אינו ממעט ארובה שבין בית לעליה דהיינו באותו עולם הנקרא בית יש עליה על גביו ואין בה פותח טפח וכזית מן המת של סטרא אחרא נתון תחתיה בבית כנגד ארוב' הבית טהור והעליה טמאה מפני כי הוא עולה להסטין ונמצא כי אין טומאה בבית רק בעלי' שעלה למעלה להשטין:

שני חדרים פחותי' לבית באותו עולם ובכל א' כזית מן המת של סטרא אחרא ודלתותיהם נעולי' כמו ש"ה פתח ה' את אוצרו ויוצא כלי זעמו הבית טמא והם טהורים כי לא עלה הטומאה למעלה ואם נפתחו גם הם טמאי':

חצר המוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה דסטרא אחרא באחד מהבתי' אם כל פתחי הבתי' והחלונו' נעולי' טומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראו' דאין לה מקום להכנס ואם נפתח חלון או פתח חצר האחר ואותם של צד החצר כלם נעולים אין הטומא' יוצאת לתחת הזיזין שנאמר כי עלה מות בחלוננו ואם נפתח גם כן אחד מהם לצד הזיזין הטומא' יוצאה מהבית לתחת הזיזין וכן אם טומא' של סטרא אחרא תחת הזיזין נכנסת מתחתיהן לבית לכן גגים הבולטי' לחוץ למעל' על פתחי הבתי' שבאותו עולם וטומא' באחד מן הבתי' כל הבתי' שפתחיהם פתוחים טמאי' לפי שהוא עולה שם סטרא אחרא להשטין ולטמא המקו' של הקדושה אסור לקרב אדם דקדושה תוך ארבע אמות של מת זה סמאל או של קבר נוקבא דתהומא רבא במה דברים אמורי' שאין הקבר מסוים במחיצו' גבוהו' מעשרה טפחי' אבל אם הוא מסויים במחיצו' גבוהו' עשרה טפחי' דהיינו עשר ספיראן דמסאבותא שהם רשו' בפני עצמו או בחריץ עמוק עשרה טפחים נוקבא דתהומא רבא אין צריך להרחיק ממנו אלא ארבעה טפחים:

מת המונח בספינה איתא בזוהר דף ס'. וז"ל רבי שמעון פתח הנה מטתו שלשלמה וגו' שם אניות יהלכון כד"א היתה כאניות סוחר וגו' תאנא אלף ות"ק מארי תריסין מארי דשולטנותא אתאחדן מהאי ערסא דאינון גברין בידוידה הוא נער ארבע מפתחן רברבן תנינייא אזלי תחו' ספינה דהאי ימא רבא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הספינה הוא כנגד כנסת ישראל מה שיורד בעולמו' למטה ולכן אמר מת דא סטרא אחרא מצד סמאל הנקרא מת כאמור אם היא קטנה כד"א וישבו מארץ ישראל נערה קטנה שמתנדנד' כשדורכין בה בסוד הנענוע הנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רי"ח וז"ל שאילנא ליה מאי האי דכל כנענים לא עבדין אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלי לימודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו וכו' יתיב שעתא ובכה אמר ווי לבני עלמא דאזלין כבעירי חקלא בלא סכלתנו במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל אתגזרו מגו בוצינא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם והאי נר בשעתא דאתאחד בגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפי' רגעא חדא ורזא דא אלהים אל דמי לך וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי המד' האחרונ' זה דרכה להתנועע שנא' אלהי' אל דמי לך ולכן אם מתנדנדת כשדורכין בה אסור לכהן ליכנס בתוכה לפי כי כבר יש בה כדאי לקיים אלהים אל דמי לןך לאתאחדא לעילא ולא ירד הקדושה למטה:

[א] מחז"ל למדנו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והדוגמא בזה הוא הנרצה בדין זה אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס או לארץ עו"ג אם צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם והדוגמא לזה יהיה כי האדם השלם שהוא מבקש להשלי' כחות נפשו הוא הכהן שמכרן לאל עליון בתורתו ובמעשיו ובלי ספק כי השלם זה אסור ליכנס לבית הפרס שהוא ספק טומאה כמשחז"ל הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו או לארץ העו"ג אם צריך לילך שם:

לישא אשה דהיינו לקנו' נשמה חדשה שהוא דוגמא לאשם כדאיתא בזוהר בענין אברהם ושרה דהיינו דבר שאינו הגון לעיני בשר או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם כגון משחז"ל כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לאו ואמנם אם אין לו לעבור דרך אחרת יכול לעבור דרך שם וללמוד ממנו אפי' מוצא ללמוד במקו' אחר הרי אחז"ל כי אם בתורת ה' חפצו אין אדם למד תורה אלא במקו' שלבו חפץ וכן אבל העובר דרך שם היינו אדם החוטא שמתאבל על מעשיו כמה שחז"ל און בן פלת שישב כל ימיו באנינו' יכול לילך אחריו לנחמו וכן מטמא בטומא' של דבריהם אשר חז"ל הגידו לא יתחבר אדם לרשע אפי' לקרבו לתורה וכן שנינו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע יכול לטמא בטומאה זו של דבריהם לדין עם עכו"ם זה היצר להחזירו למוטב ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם אותה נשמה של ישראל שהוא חוזר בו וכן כל כיוצא בזה:

[ב] קברי עכו"ם היינו הרשע כי הגוף שלו הוא הקבר שלו לפי כי כך אמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שיטות. ולכן