מקור חיים - ד (טור יהלם) יד

ציצית ותפילין מילה ופריעה וכו' ולכן זה שנשחטו בו שני סימנים מאלו שהם שנים שנים או פצוע פצעים הרבה מן העבירות כי אין יסורין בלא עון אין מטמאין לזולת עד שתצא נפשם ויהיה רשע גמור ומכל מקום אסור להכנס לבית שיש בו גוסס דמאחר כי עבר על כריתות ומיתות בית דין רחוק הוא ממנו ענין התשובה כי מאחר שהוא גוסס כפי פשוטו איך יתכן לו לעשות תשובה:

[א] מאשר נתבאר אצלי בפסוק בית רשעי' ישמד ואהל ישרים יפריח דהכי קאמר כי נמצא הפרש בין צדיק ורשע ורב הוא לפי כי הצדיק מהביל עולם הזה ולכן אינו עושה עיקר ישיבתו אלא בבית הכנסת ובית המדרש והרשע עושה בהפך כי ביתו עיקר והולך לבית הכנסת בדרך הזדמן והיינו מש"ה בית רשעים לפי כי הרשעים עושים עיקר מן הבית ולכן ישמד אמנם ואהל ישרים לפי כי הצדיק עושה עיקר מבית הכנסת ובית המדרש הנקרא אהל כמש"ה מה טובו אהלך יעקב לכן יפריח ולכן העה"ז נחשב לרשע באהל לפי כי אין לו עיקר ומה גם כי הנה זאת תורת הבית הקובע מקום לתורתו ולתפלתו אבל הרשע נאמר בו צואה בלי מקום ולכן בא הדין ברוב ענין אסור לכהן היינו האדם אשר ירדוף אחרי השלמות להיות כהן משמש לפני הקב"ה ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו שהדוגמא בו לענין הגשמי וגם לענין הרוחני כי הנה בגשמי הוא הדבר האמור כי האיש הנלבב יתרחק מן הרשע הוא המת לא יכנס באהל שלו אפילו הוא גדול הרבה וכן אזהרה בנפש אדם שנקרא כהן כנ"ל לפי כי נמשכה מאיש כהן ולא יתכן לנפש קדושה להכנס תחת אהל שהמת תחתיו הוא הגוף אפילו הוא גדול מאד בתורה ואפי' לבית אחר או לעליה אחרת והענין הוא כי לכל הדברים דבר והפכו הם בסגנון אחד כי כמו שהאדם על ידי מעשיו הטובים גורם המשכת שפע בכל המדרגות כך הוא לענין מעשה הרע כי הפגם אינו בעשיה בלבד אלא עד אפס מקום בכל העולמות שיש לו חלק מהם והנה איתא בתיקונים מעשיה נפשין מיצירה רוחין מבריאה נשמתין והכי איתא בסבא דמשפטים ולכן יאמר נא אסור להכנס באהל המת כי מן הגשמי יובן נמי לענין הרוחני שהרי אמרו בא לטמא פותחין לו מטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא כי הנה בזה יכלול כל העולמות ראשונה הא דאמרן אסור להכנס תחת אהל שהמת תחתיו הוא הרשע כאמור אפילו הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר דהיינו מקום מושבו. בגן עדן לפי כי מטמאין אותו או לעליה אחרת היינו עולם שלמעלה מזה היינו עליה אחרת הפתוחה לאותו בית שהרשע שם בנקב שיש בו טפח על טפח והוא ענין העון שבוקע ועולה ופנה למעלה באותו נקב שנוקב מעשה הרע כמו שחז"ל לקודח בספינה ואמנם יהיה טפח על טפח לפי כי מעשה הרשע פוגם בשני שמות והם הויה אדני שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו כי בצלמנו סוד הויה כדמותינו אדני והנה בריאת נשמת האדם הוא כשמתחברים השני שמות אלו בזה יאהדונהי והיו"ד הוא סוד טפח כנ"ל ולכן טפח על טפח משמע על שני יודין שבתחילה ובסוף ובזה מדוייק מ"ש טפח על טפח ולכן נוגע העון ועולה למעלה כאשר הבתים זה על זה עד עולם כי זה מוכיח שעלה הטומאה של הרשע זה למעלה בכל העולמות הנזכר ואם סתם הנקב מותר לו ליכנס לבית האחר הלא זה הדבר מ"ש בזוהר פרשת פנחס כמש"ה והוקענום לה' נגד השמש ואחז"ל כי החוטא היה השמש קופח על ראשו אז יודעים שחטא לפי כי ישראל היו תחת ענני כבוד ובתוך הענן נעשה נקב על ראשו להפרע ממנו שנא' ונוקב שם ה' מות יומת ולכן אם הרשע סתם הנקב של העון כדאיתא בזוהר כי יכרה איש בור ולא יכסנו אז חייב אמנם אם כסה הנקב אינו חייב כלום ולכן מותר לו ליכנס בבית מן העולמות שעשה בהם והכל בסוד הבתים אשר לו בכל עולם כפי התשובה שעשה וסתם הנקב מותר להכנס שהסתימה חוצצת אפילו לא בטלו להיות שם עולמית ר"ל כי לא עשה תשובה בדבר שהוא קיים לעולם אלא דמאחר שפירש מן העון נסתם הנקב אבל אין זה דבר קיים עד שיעשה תשובה בפרט כדאיתא בזוהר פרשת פנחס והוקע אותם לה' נגד השמש נגד ברית קדישא ומכאן דבעי בר נש לתקנא לההוא אתר דחב ביה ומאן דלא עביד הכי לית. ליה תקנתא לעלמין ולכן יאמר נא שהסתימה חוצצת אפילו לא ביטלה להיות שם עולמות רוצה לומר עד זמן של התחייה והני מילי שסתם כל הנקב של העון אבל אם לא סתם כל הנקב שלא עשה תשובה גמורה אלא מיעטו מטפח על דרך מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות וכדרך זה נמצא העון מתמעט אבל אינו סתום לגמרי ולכן אם נתנו להיות שם עולמית רוצה לומר אותה מצוה שעשה אם מניחים להיות קבועים בו עולמית ממעט וחוצץ בפני הטומאה כדרך שעבירה מכבה מצוה כך נמי מצוה מכבה עבירה ואם לאו שאינם קבועות בו אינו ממעט:

[ב] ארובה שבין בית לעליה היינו כי העון שעשה לא היה במזיד או שבא לידו בהזדמן ולפי כי שנה ברשעו נעשה ארובה בין בית תחתון לעליה לעולם שלמעלה