עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מקור חיים - ד (טור יהלם)

מקור חיים - ד (טור יהלם) יג

Mekor Chayim (Tur Yahalom)- 4 13 · מקור חיים - ד (טור יהלם) · free full Hebrew text

Open in the reader →

כל אינון דינין דמרתכחין בכל יומא ויומא דחי להו לבר ולא קיימין קמיה הה"ד ואל זועם בכל יום נזעם או זעום בכל יום אינו אומר אלא זועם בכל יומא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הכהן הוא החסד עליון זועם בכל יום למאריהון דדינים אמנם אינו נטפל עמהם ולא עם הקליפה והיינו כי מוזהר הכהן זה שלא ליטמא במת היינו הקליפה ולא מפני כי יעיר בבקר בבקר לזעום למאריהון דדינין לא מפני כך יגע בהם כלל ולא לכל טומאות הפורשות המנו של מת זה כחות הטומאה כי רבים הם ולא לגולל ולא לדופק והם כחות של הנקבה דסמאל שהיא הקבר שלו והללו הם הכחות שלה שמגלגלת עם האדם בדבריה ערבים ותחבולות להחטיא אותו ודופקת על האדם לרעה תמורת הקדושה שנאמר קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי וכן הקליפה והחזיקה לו ונשקה לו וגו' ולא לאבר מן החי היינו הכלה הקדושה שהיא אבר מן הצדיק הנקרא חי וכן נמי הצדיק הוא אבר מן החי היינו סוד חי העולמים שיש בו כדי להעלות ארוכה דאף על גב כי מדת החסד הוא שושבינא דמטרוניתא כדאיתא בזוהר פרשת בשלח אמנם הללו שנכנסים בקליפה אין להם להתערב עמהם להחיות אותם לתקן אותם מאחר כי הם מתלבשים בקליפה כמ"ש בתיקונים באלין קליפין אתלבש קב"ה ושכינתיה וכו' והם אבר מן החי שיש בו כדי להעלות ארוכה ולהתפרש מן הקליפה אם היה מחובר למעלה ולא לאילן המסך על הארץ היינו אילן דסטרא אחרא אשרה המסך על הארץ ענפיו ומובדלים זה מזה בסוד הפירוד וטומאה תחת אחד מהם ואין ידוע תחת איזה מהם אם בסוד הזכר היינו אילן או בחינת הנקבה המשך על הארץ וכן שדה שנא' ויבא עשו מן השדה שדה אדום שנחרש בו קבר קליפה תקיפא כנ"ל וכל ארץ הכנענים של העולמות אסור לכהן עליון ותחתון אסור לכהן ליטמא בהן כאמור:

[א] מוסכם הוא מחז"ל כי רשעים בחייהם קרויים מתים ואמנם יש נמי מי שלא הרשיע כל כך דהיינו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין נקרא מת לפי כי כך הוא כבר מת בכח אמנם בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם נקרא חולה שאין בו סכנה כאמור למעלה אמנם יאמר עתה כי ימצא אדם החשוב כמת ונקרא חלל רשע אף על פי שעודינו חי בצדקו כי לא עבר על כריתות ומיתות בית דין מי שנשברה מפרקתו ורוב בשר עמה הוא הענין שביארתי כי יותר רע ומר הוא לאדם הפורק ממנו עול מצות מן העובר עבירות לפי כי העובר עבירות נתקן על ידי אש גיהנם מעביר הכתם הנעשה בנפש ונשרף המעשה שהם בגדים הצואים ונכנס להתענג בגן עדן לאורך ימים אמנם המתחסר ממצות מעשיות הוא מחוסר אברים לפי כי המצות נתנו רמ"ח כנגד רמ"ח אברים שבאדם ומי שאינו מקיים אותם נמצא כי הוא מחוסר אברים של הגוף ואיברים של הנפש ואינו מועיל לו גיהנם דאלו ישב שם אלף שנים פעמים אינו יכול גיהנם לבראת לו אבר ולכן צריך להתגלגל כנ"ל. ואמנם מאחר כי באו האברי' מכוונים אל המצות ימצא במצו' מהם כנגד אברים החיצונים ומהם כנגד אברים הפנימיים. ולכן אינם דומים המצות בהשואה אחת ולכן שנינו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה דהיינו כי התמורה מכוונת כנגד איברים פנימיים ומצוה קלה מכוונת כנגד אברים חיצונים ואמנם גם באברים החיצונים אינם שוים זה לזה כי המצוה שהיא כנגד העין אינה שוה למחוסר אצבע וכן לכל הפרטים יבין האדם מדעתו ואין להאריך בזה ואמנם גם לענין העובר על מצות לא תעשה אינם שוים כי כן יש דברים אף על פי שאין בהם כרת ומיתת בית דין נקרא חמורה כגון שבועת שוא כמ"ש הר"ם במז"ל בהלכות יום הכפורים אף על פי ששנינו יום הכפורים מכפר גם לשאינם שבים על עבירות קלות אינו מכפר על שבועת שוא שהיא בכלל החמורות ובזה יובן דין זה על שני צדדין אלו. ראשונה יאמר מי שנשברה מפרקתו והדוגמא לזה אדם שהוא קשה עורף שהוא יותר רע מעובד ע"ז שכן אמר הקב"ה לישראל ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ומעשה העגל עבר עליו ולא זכר אותו הרי כי יותר רע ומר קשה עורף מעוע"ג כי זה יהיה שונא את התוכחות ולכן יאמר מי שנשברה מפרקתו דהיינו קשה עורף שונא את התוכחו' כי זה מוכן לכל העבירות מאחר שנשברה ורוב בשר עמה כי הבשר מורה ההפך כמשחז"ל יבא לכל בשר להשתחות לפני מי שלבו רך כבשר ואדם זה נשבר הרוב מן השבח הזה ממנו וכן מי שנקרע כדג מגבו היינו המתפלל אחורי בהכ"נ כההוא דהוה מתפלל אחורי בהכ"נ אתא אליהו ז"ל אדמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת קמיה מרך נטל ספסירא וקטליה הרי זה נקרע מגבו כדג אפילו הוא עדיין חי אין זה מענין העבירות הכתובות בתורה. חשיב כמת כענין הרשע שעבר על כריתות ומיתות ב"ד ומטמא הקרב אליו אוי לרשע ואוי לשכינו וכן לענין הטובה מי שאינו עושה מצות מי שנשברה מפרקתו היינו הפורק מכתפו עול מצות ורוב בשר עמה ורוב המצות מתלוים עמה וכן מי שנקרע מגבו שאינו כורע במודים שאין לו תחיה אפילו עדיין חי שהוא צדיק בכל דרכיו חשוב כמת שהרי אין לו תחיית המתים כדאיתא בסנהדרין ומטמא ללמד ממנו. אבל גוסס היינו העובר על כריתות שבתורה ומי שנשחטו בו סימנים דהיינו כי כל איש הישראלי יש בו שני סימנים כמשחז"ל כי כל ביתה לבוש שנים אל תיקרי שנים אלא שנים