מקור חיים - ד (טור יהלם) יב

הוא אתה ולא נחלק לפי כי אין שם שיעור לחלוק ועוד אפשר לומר רא והא בקליפה וקבר חדש כל מה שנתחדש בה אחר כך מחרבנה של ירושלם ולפי כי העיקר היא של הקדושה נקר א חדש ולכן נמדד ונמכר ונחלק כאמור וישן זה חלק אדם רשע נהירו דקיק שהיה מתחלה אינו נמדד כי אין שם מדה ולא נמכר ולא נחלק לקוים לפי כי הכל הוא מדה אחת:

[א] אזהרה גדולה נמצא בדין זה להיו' האדם חש על עצמו כך אחז"ל עם הארץ אסור להתלוות עמו בארץ דמאחר כי על עצמו לא חש כיצד יחוש על אחרי' והנה על עיקר זה באה האזהרה והכי קאמר הכהן מוזהר שלא ליטמא במת והיינו מ"ש בזוהר פרשת משפטים דף צ"ה. וז"ל ובת כהן השתא אית למימר מה בין קרא דאמר ובת איש כהן ובין קרא דאמר ובת כהן ולא כתיב איש וכו' כהן סתם רב ועילאה יותר מאיש כהן ועל דא אית נשמתא ואית רוחא ואית נפש וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כל החלקים נפש רוח ונשמה נקראים בת כהן ובדברי חז"ל כתוב לאמר נפש כי תחטא משל לאחד שהיה לו נשים א' בת כהן וא' בת עם האר ומסר להם תרומה וטמאו אותה והיה מריב עם בת כהן ולא עם בת עם הארץ וכו' הנה מה נעמו דבריהם כי חלק הנפש קראו לה בת כהן וחלק הגוף להיות נמשך הבשר מסטרא אחרא קראו לה בת עם הארץ ולכן חזר הדין הכהן מוזהר דהיינו לפי החלקי' שלהם כלם נקרא בת כהן לכן נמצא האדם מכונה בשם כהן ולכן מוזהר שלא ליטמא במת זה סמאל שהוא מת כדאיתא בזוהר פ' שופטי' על פי שנים עדי' יומת המת דא סמאל מת מעיקרו ולא לכל טומאות לפי כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שיטות והיינו הפורשו' ממנו של מת זה סמאל כחות שלו הנכנסי' באדם ומחטיאי' אותו ולא לגולל סיבה אחרת רחוקה כי בגלגל שלה נעשה העון ולא לדופק הוא המחשבה שבלב שהוא דופק לעשו' העון ולא לאבר מן החי היינו קריבות של עבירה שנאמר לא תקרבו לגלו' ערוה שיש בו להעלו' ארוכה אם היה מחובר כי האדם אף על פי שעש' ענין של קריבות אם היא מחובר ליצר הטוב ולהקדוש ברוך הוא עדין יש בו להעלו' ארוכה לשוב מן העביר' ולא לעשו' אותה עכ"ז אסור ולא לאילן המסיך על הארץ היינו חבר רע כי האדם עץ השדה המסיך על הארץ הלזו וענפיו מובדלי' זה מזה מפני העון האיברי' שלו מובדלי' יתפרדו כל פועלי און יש שחטא בהם ויש איברי' כי לא חטא בהם ולכן הם נבדלי' וטומאה תחת אחד מהם מן העון ואין ידוע תחת איזה אבר מהם מן העון מוזהר לפרוש מאבר זה או אבנים היוצאי' מן הגדר אף על גב שיהי' אדם זה תלמיד חכם המכונה לאבן כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ארץ אשר אבניה ברזל אלו תלמידי חכמי' היוצאים מהגדר הוא גדרן של חכמי' ואין מקיימי' דבריהם וטומאה של העון תחת אחת מהם ואין ידוע תחת איזה מהם מוזהר האדם לפרוש ממנו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' אם דומה הרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו פורש ממנו וכן שדה אדם שלם המכונה לשדה תפוחים כד"א ויבא יעקב מן השדה ונאמר ויצא יצחק לשוח בשדה שנחרש בו קבר מפני העון שהוא חופר גומץ ונוקב שם ה' ואין ידוע מקומו שעש' העון איזה אבר פגם מוזהר לפרוש ממנו וכל ארץ העו"ג היינו חקות העכו"ם אסור לכהן זה האדם ליטמא בהן שנ' ולא תלכו בחקות הגוי מוזהר האדם על כל אלו הדברים כדי שלא לטמא התרומה שמסר לו הקב"ה חלק הרוחני שנתן לו יתברך שמו:

ולענין השורש של כהן זה יהי' מה שחז"ל למה משכן משכן שני פעמי' מלמד שהראה הקב"ה למשה משכן למעל' ומזבח בנוי והמלאך מקריב עליו נשמותיהן של צדיקי' בזמן החרבן והנה כהן זה מוזהר שלא לטמא למת היינו סמאל שהוא מת לאפוקי מטטרו"ן אינו מוזהר על זה לפי כי לעולם הוא נלחם עם סמאל מלחמות ה' כדאיתא בזוהר פרשת בשלח וכן נמי מדת החסד שהוא כהן למעלה כדאיתא בזוהר פרשת יתרו דף ס"ו. וז"ל תא חזי ברזא דשמא קדישא אית מלך וכהן דמשמשא ברזא דקדוש' בין לעילא בין לתתא אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשי' ואיהו מלך עילאה ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה ודא איהו כהן דאקרי גדול סטרא דימינא אית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עילאה ואיהו מלך על כולא ותחותיה אית כהן דמשמש ליה רזא דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מיכאל הוא כהן גדול למטה ואור קדמאה הוא מדת החסד הוא כהן גדול למעל' ולכן בא הדין במאמרו הכהן מוזהר שלא ליטמא למת היינו סטרא אחרא והענין לפי כי החסד הוא רודף אחריהם כדאיתא בזוהר פרשת צו דף ל"א. וז"ל ואל זועם בכל יום וכו' אל בכל אחר נהירו רב דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמיה דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא וכו' וכד אתער אברהם בעלמא