מקור חיים - ד (טור יהלם) יא

שניה הרי קבל עונש ועליו נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו כדאיתא בזוהר שמדבר על המגולגל ולכן אמר שכבר מתו פעם אחרת שהרי קבלו עונשם ולכן אינו נמכר בערך אותם שנאמר בהם לעם נכרי לא ימשול למכרה ולא נחלק פעם אחרת אף על גב שלא תקן החלק שנתנו לו לתקן נפש או רוח או נשמה אותו חלק חוזר ומתגלגל עד שנתקן ואינו נחלק פעם אחרת כבראשונה:

וכאשר נתבונן משחז"ל אצל ויצום אל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות משל למלך שהיה לו פרדס ונטע לתוכו אלני מאכל ואלני סרק אמרו לו עבדיו אדוננו הללו למה לך א"ל לבנות מרחצאות וכו' כך כשם שקלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה מגן עדן מן הצדיקים כך עולה מגהינם מן הרשעים שנאמר עוברי בעמק הבכה זה גיהנם וכו' גם ברכות יעטה מורה אומרי' יפה דנת יפה התקנת גהינם לרשעים וכו' ואיתא בזוהר פ' פנחס סטרא אחרא קודשא ב"ה יהיב ליה שולטנא על עלמא ולא אצטריך לאנהגא ביה קלנא דהא גו קדושה דילן אית למיהב חד שערא דעגלא בגין דלא יקטרג עלן הנה למדנו מזה ומזה כי אין לנהוג בזיון בסטרא אחרא לפי כי כן נאמר ונוגה לו סביב ולא סגי בלאו הכי שנאמר ואתה מחיה את כולם והיינו מ"ש בית הקברות היינו סטרא אחרא מקום של הקליפות שנקברים שם המתים סטרא אחרא נוקבא דתהומא רבה אין נוהגים בהם קלות ראש בכל הדברי' אשר נצטווינו בסטרא דקדושה לפי כי הם צורך להקדוש ברוך הוא בהם וצורך לעולם ואין מרעין בהם בהמות הגם כי צריך לנהוג בהם כבוד היינו לתת להם חיות אבל לא לרעו' בהם בהמו' של הקדוש' אע"ג שנאמר דודי ירד לגנו וגו' לרעות בגנים היינו סוד בהמה. אמנם לא תרד בתוך בית הקברו' רק אות' בהמה רבוצ' על אלף הרים. ואין מוליכין בו אמת המים של הקדוש' שהרי נאמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה צריך לנהוג בו כבוד אל בני ישראל דהיינו אותם מלכין קדמאין דמיתו שהם בני ישראל עליון שלכן נקראי' כל ישראל בני מלכים והבן ולכן יש דברים שאין עושים בבית הקברו' מפני כבוד סטרא דקדושה כאמור ויש דברי' שאין לעשו' אותם מפני סטרא אחרא והיינו לא יטייל בהם לקפנדריא לחלוק להם כבוד ולא ילקט מהם עשבים שהדוגמא למש"ה ועשב לעבודת האדם ואיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ז וז"ל ועשב לעבודת האדם אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמ' דא אכיל ואעיל לון לגויה ובזכותהון אתזן כל עלמא וכו' ולכן אמר ולא ילקוט מהם עשבים נשמות הללו שנאמר וללקוט שושנים אל תקרי שושני' אלא ששוני' אבל אלו הנשמו' שהם נלקטי' מסטרא אחרא אף על גב כי הם מן הקדושה אין מלקטי' אותם וכדאיתא בזוהר פרשת בלק דף קפ"ו וז"ל תא חזי ההוא שטן עילא' נחית ואגלים בדיוקנא דשור ואינון רוחין בישין דאתדנו לאעלא בגהינם לחיך לון ברגעא חדא וחטף לון ויהב לון לדומה בתר דבלע לון ודא הוא דכתיב כלחוך השור את ירק השדה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עשב היינו אותם נשמו' שנתחייבו לגהינם ולכן לא ילקט מהם עשבי' והיינו סוד הפ' לא תחסום שור בדישו דכיון דברשות קא עביד כי אותם נשמו' נתחייבו לגהינם אין למנוע אותו השור מליקח אותם ולכן אין מלקטים מהם עשבים ואם ליקט שצריך ללקטן לצורך בית הקברו' לפי כי מכלי' בהם כדאיתא בזוהר פ' משפטי' עת אשר שלט האדם דסטרא אחרא באדם אלו ישראל ולוקח הנשמות ההוא טיקלא דעשיקת נשמתין לרע לו וסימניך הארון שנשבה בשדה פלשתי' שעש' נקמה בהם ולכן אם ליקט שורפן כי כן הם חייבים לידון בגהינם כאמור:

אילנות שנוטעי' בבית הקברו' הם דוגמא לנשמות שנתחייבו להיות נטועים שם כמשחז"ל למלך שהיה לו פרדס נתנו לבנו כל זמן שהבן עושה רצון אביו הוא רוא' איזו נטיע' יפה עוקר' ונוטע' בפרדס כגון יתרו ורחב וכאשר אין עוש' רצונו עוקר כל אילן טוב משם הם אילנות אלו שהם נטועי' בבית הקברו' של הקליפ' כאמור אמנם הענין יותר עמוק כי פרדס זה היא כנסת ישראל נתנה לישראל הגשמיים כל זמן שהם עושי' רצונו רואה נטיעה יפה מבית הקברות אלו בסוד מלכין קדמאין דמיתו עוקרה ונוטע אות' בפרדס להיות לה בצורך אור חוזר לצורך הייחוד וכאשר אין ישראל הגשמים עושי' רצונו ועושי' פגם ח"ו באותו עת רצון עליון עוקר נטיע' יפה מן הפרדס ונוטעה בבית הקברו' אלו והיינו סוד מ"ש בתיקוני' ה' תתא' מקננא בעשיה ונאמר ובפשעיכם שולח' אמכם היינו אמכם זו ולכן אילנו' שנוטעין בבית הקברות היינו אילנו' של סטרא דקדוש' הנקרא עצי ה' שנטועי' שם כמ"ש בתיקונים באילין קליפין אתלבש קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' מותר ללקט פירותיהן להיות בסוד אור חוזר מאשר על הקברות עצמן:

קבר חדש והענין כי הנה הקליפ' נקרא זקן וכסיל והסיב' מ"ש בזוהר פרשת שלח לך דף ק"ט. וז"ל ואדוני זקן וכי אע"ג דאיהו זקן לא אתחזי לחולד' אלא לאו מלתא אמרה לגבי דאברהם אלא בגין לאזערא גרמא דאתדבקת בההוא זקן וכסיל דלא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוא עביד תולדין הוה מטרטשא עלמא וכו' ולכן אמר קבר חדש דהיינו מסטרא דקדוש' כאמור כי בו קוברים מת מצוה הצדיק באשר מפני הרעה נאסף הצדיק נקרא חדש לפי שמתחדש תמיד בסוד חידוש הלבנה ולכן נמדד כמ"ש רבי אלעזר פרשת פקודי בסוד קו המדה ונמכר שנאמר ורחוק מפניני' מכרה ונחלק שהרי כשיורדת בעולמו' בכל העולם ימצא חלק ממנה בין רב למעט אבל קבר ישן שהוא מן הקליפה כי לעולם הוא ישן לפי כי אין להם חידוש כאמור אינו נמדד שלכן נאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערי' ואמרו חז"ל והרי אין הברכה שורה על הנמדד אלא מדדו להוציא מעשר דהיינו כי סטרא דקדושה נמדד אבל סטרא אחרא אינו נמדד לפי. שהוא בסוד נהירו דקיק ולא נמכר לפי כי אין לו בעלים כך אמרו חז"ל אותה שעה שנשא שלמה בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכו' וכדאיתא בזוהר פ' פנחס גער חית קנה והסוד משחז"ל לא נתמלאת צר אלא מחרבנה של ירושלים שנאמר ולאם מלאום יאמץ אם כן לא יש שם דבר של עיקר למכור כי הכל גנוב