מקור חיים - א צט

יניח תפילין בביתו וכו' הענין להודיע ולקיי' מ"ש בזוה' פ' ואתחנן דף רס"ה וז"ל אמר רבי שמעון בשעתא דבר נש אקדים בפלגות ליליא וכו' בצפרא אנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה ואתעטף בעטופ' דמצוה ואתי לנפקא מתרע' דביתיה וכו' ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא רוחא קדישא שרייא עליה אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר וכו' ומאן דייעול קמיה לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישי' ולא ציצית בלבושיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתך קב"ה אמר אן הוא מוראי הא סהיד סהדותא דשקרא וכו' ולכן יאמר נא מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו וכו' ומכ"ש מי שמניח אותו בלילה ואינו פושט אותו יניח תפילין בביתו וילך לבוש בטלית מוכתר בתפילין לב"ה כדי שיזכה שיאמר עליו רוח הקדש ישראל אשר בך אתפאר ואחר כך ילבש ויתעטף בטלית גדול אמנם מי שרגיל לילך לב"ה לימנות מעשרה ראשונים קודם עלות השחר עדיף טפי לפי כי הוא נוטל שכר כנגד כלם והוא מקיים מש"ה ברוב עם הדרת מלך כדאיתא בזוהר ואחר כך מתקדש יותר בעטיפת ציצית ואחר כך עול' במעלות קדושת התפילין לקנות לו תוספת נשמ' וגם כי האדם אינו מקיים להניח התפילין בביתו לא יגרע משלימות הנמצא בלבישת הטלית והנחת התפילין כל אחד כפי בחינתו בהיותו בב"ה עדיף כמדובר:

[ג] הרא"ש הי' מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה וכו' הן אמת דמסתברא כי יותר טוב הוא לברך ברכה זו קודם שיניח התפילין לפי כי ברכה זו לא נתקנה על שבח התפילין אמנם על כל דבר שהוא צורך אל האדם אנו משבחים להב"ה כאשר יבא לקמן משים הכובע או מצנפת בראשו מברך עוטר ישראל בתפאר' ולקמן יתבאר כי כל אלו הברכות הם בעבור מה שעש' הב"ה לישראל במצרים ולקח אותם גוי מקרב גוי ועש' עמהם כל הטובות הללו ולכן אף על גב כי כל אלו הדברים הם בהשוא' אחת לישראל ולאומות עכ"ז אנו מחוייבים לשבח להב"ה לפי כי הוא בכבודו עש' עמנו כל אלו הדברים כאמור על ידי יחזקאל כדלקמן אמנם מכל מקום מדת חסידות הוא וראיתי מורי הרב זלה"ה שהי' נוהג לפעמים אומר כל הברכות לאחר שהי' לובש טלית ותפילין ופעמים אומר הברכות קודם נמצא כי אין דבר זה לעיכוב אלא שהיא שלימות יותר כי טוב להודות לה' והוא מעוטף בציצית מעוטר בתפילין ואמנם כבר נתבאר כי האדם שהוא שוחר טוב בליל' יש לו לברך כל הברכות שהרי נתחייב בהם ומברך ברכות התור' ואח"כ יושב ועוסק בתור' עד אור הבקר שהגיע זמן התפל' כמו ששנינו מעש' בר' אליעזר ור' יהושע וכו' ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית וצריך שיהיו עליו התפילין בשע' ק"ש ותפל' לפי כי הנ' חז"ל אמרו הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו שכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך נמצא שמעיד עדות שקר אמנם לפי דרכי מאחר כי התועלת לאדם בהנחת התפילין הוא כי מרויח תוספת הנשמ' אשר נמשך עליו מחדש והנ' לא נשלם הענין אלא עד שיקרא ק"ש מפני כי הנחת התפילין הוא ענין מעש' וק"ש הוא הדיבור ואם אין מצורף המעש' עם הדיבור בהשואה אחת אינו מועיל לו כדאיתא בזוהר פרשת במדבר בקדמיתא אצטריך עובדא וכו' כנ"ל ומה גם כי בזה יהיה תוספת הארה בעצם האדם לבחינות שלמטה ממנה שהם נפש ורוח שנאמר ויהי האדם לנפש חיה מתרגמינן לרוח ממללא הנה מבואר מזה כי עיקר הנפש והרוח הוא שלימות הדיבור:

[ה] יכוין בהנחתם שצונו הב"ה להניח ד' פרשיות אלו וכו' הנה כבר נתבאר למעלה בכל הדברים האמורים שיכוין האדם בהם כי טוב להודות לה' על זה הדרך ולשעבד כחותיו לשמו ית' ולהודות לפניו כי הוא בעל הכח והיכולת אמנם כל עיקר הכונות האמורו' הללו הם אמורו' ומסודרו' למי שקצרה דעתו ולא חלק לו בבינה והיה כעם ככהן קטן וגדול בהשואה אחת אמנם אם נאמר שיאמין האדם על דרך מה שתקנו חז"ל בתחלת שאלותיו של אדם אתה חונן לאדם דעת וכו' וכן נמי בתפילין ויהיה ע"ד מה שנת' אצלי בפי' התורה במאמר מדרש משלי ר' אליעזר אומר חכמה בראש רבי יהושע אומר חכמה בלב וכו' ושם נאמר כי מחלוקת זה אינו רק על עיקר של החכמה היכן פועלת אם נתונה בראש או בלב שהרי הראיות הם ברורות ומפורסמות מן המקראות כי יש חכמה בראש ובלב כל חכם לב אלא שר' אליעזר סובר העיקר של החכמה פועלת בראש ומתפשטת נמי בלב ורבי יהושע סובר כי עיקר החכמה בלב ומתפשט נמי ופנה למעלה בראש ולכן טוב להודות לה' אשר קדשנו במצותיו ונתן לנו מצות תפילין אחת כנגד הלב והשניה בראש להודיע מש"ה יהיב חכמתא לחכימין וכו' וזה יהיה על ידי המשכת הנשמה לא עשה כן לכל גוי שנאמר ונשמת שדי תבינם ובזה יהיה זהיר שלא לעשות דבר שלא כהוגן שלא תסתלק ממנו הנשמה כי היא הסיבה לאדם שיהיה דבק עם בוראו כדלקמן:

יניח של יד תחלה וכו' ויברך להניח תפילין ולא יברך על הראש הנה מזה