מקור חיים - א צח

ויש לי לתת רמז בענין זה כי הנה כאשר תחשוב מספר אותיות זהי"ר בציצי"ת עולה בגימטריא תתי"ד וכן עולה אותיות זוכ"ה ומקבי"ל פנ"י שכינ"ה בגי' תתי"א תן זה כנגד זה נמצא זהיר בציצית יותר שלשה לרמוז על עיקר אשר אשר נתבאר בתחלה כי לובש ציצית משלים עצמו שלש פעמים תחלה בהווה בשעה שלובש הציצית ומתכוין בו קונה לעצמו רוח חיים ופעם שנית במותו שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך בקבר כמשחז"ל ובהכי נק' חי כי כן הצדיקים נק' חיים שנאמר ובניהו בן איש חי ומה גם על ידי הציצית דאית ביה ח"י חוליין וקשרין כנזכר בזוהר ולכן ראוי להלביש טלית כשר למת כי לכן נקרא חי והשלישית יותר בה לזמן של התחיה שנאמר בפתחי את קברותיכם וכו' ונתתי רוחי בכם וחייתם הרי שלש פעמים "יחיה "הנשמה "והגוף "הלובש ציצית כל הכתוב לחיים בירושלם:

[א] "יכתיר "הוד "והדר "האיש הישראלי ליוצר הכלי אשר קרבנו לעבודתו במעמד הנבחר ונתן כתר בראש כל אחד שנאמר ואתן כתר תפארת בראשך ואעדך עדי ונוסף עוד אהבתו אלינו כי גם אשר חטאנו לו ונאמר הורד עדייך מעליך ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב חזר ונתן לנו עטרת תפארת במצות תפילין שנאמר פארך חבוש עליך אשר על ידי מצוה זו האדם עולה במעלות רמות הלא הדבר האמור במצות ציצית כי אף על פי שהב"ה מקדש עמו ישראל מלידה ומבטן ומשתתף עמהם כמשחז"ל איש ואשה זכו שכינה בניהם ולכן באותה טיפה נותן הב"ה חלקו כדין של שותפין שנותן כל אחד חלקו לתוך כיס אחד וכל זה יהיה להם יען שהם בני אבות שלכן נקראו ישראל חבל נחלתו מה החבל משלשה חוטים כך הם ישראל שלישיה מן האבות ובפי' שלי על התורה שם נאמר שנקראו ישראל כמשחז"ל למלך שהיה לו מפתח קטן ונתיירא שלא יאבד עשה לו שלשלת גדולה וכו' כך שתף שמו הב"ה עם ישראל והיינו שם יה אשר בין איש ואשה הרי הם חבל נחלתו שלכן נאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו ונאמר רוכב שמים בעזרך שנאמר ששם עלו שבטים שבטי יה וכו' כאשר מפורש במקומו ולכן נתן לנו הב"ה מעשה המצות כמו ששנינו רצה הב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות לעלות ממדרגה למדרגה עליונה ממנה כדי להשלים האדם נפשו רוחו ונשמתו כדי להיות מרכבה לשמו יתברך כי כאשר האדם זוכה על ידי המצות עולה מעולם לעולם יותר עליון ממנו עד שנעשה בערך מרכבה להב"ה שנאמר לא ידעתי נפשי שמתני מרכבו' עמי נדיב ולכן יאמר נא הדין אחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין לפי שמעלין בקדש הוא הנרצה בענין הציצית שנתבאר למעלה דאף על גב כי האדם כולל בנפשו שלשה חלקים הנקראים נפש רוח נשמה אמנם על ידי מעשה המצות קונה מדרגות עליונים כדאיתא בתיקון דף קמ"ו ז"ל ובג"ד אי בר נש לא אנח תפילין וציצי' במה ישכב בגלותא וכו' ובזכות פקודין אלין ירתין בני נשא תלת קטרין דאינון נשמתא ורוחא ונפשא וזה מן העולמות העליונים כדאיתא פרשת משפטים זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה והנה שם נאמר כי על ידי מצות ציצית האדם יזכה לבחינת רוח חיים שנאמר מארבע רוחות באי הרוח ולכן אחר שלבש טלית מצוייצת דהיינו כי על הסתם יזכה לתוספת רוח כאמור אחר כך יניח תפילין דהיינו כדי לזכות לתוספת נשמה לפי שמעלים בקדש ממדרגה למדרגה כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ג וז"ל כגוונא דא בר נש דלביש ציצי' אתעבד בכל יומא תם ים תם בארבע כנפים מתתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא. כד סטרא בישא אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י"ם עם ה' אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא לבתר אסתלקת איהי גו דרגין עילאין אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפילין גו דרגין עילאין וכו' ואיתא בזוהר פ' במדבר דף ק"כ וז"ל עובדא דקדמיתא בשעתא דבר נש קאי'. בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפילין וכו' ובדברי חז"ל ראשך עליך ככרמל אלו תפילין שבראש לכן בא המאמר ברוב ענין לרמוז כי על ידי מצות תפילין קונה האדם תוספת נשמה והיינו שמעלין בקדש ולכן בא הרמז ברוב ענין כי צריך לשי' התפילין למעלה ולכן המניחים כיס התפילין שהרמז שלהם הוא בחינת תוספת נשמה עם הטלית שהוא סוד תוספת הרוח צריכים ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית ולא יעבור על המצות ואין צורך לדחות סברות האחרות ולמה מניחין תחלה הציצית דמאחר דבפירוש אתמר בזוהר כי תחלה מניחים הטלית לפי שהיא קדושה קלה ואחר כך אסתלק גו דרגין עילאין כשלובש תפילין אין צורך עוד להאריך בזה שאם באתי לדחות הסברות הנמצאות בכל דין יכלה הזמן ואין הרצון לאהבת הניצוח רק להעמיד הדין על דבר אמת והנה נתבאר נמי כי התפילין הם רמז לעולם יותר עליון כי משם נמשכת הנשמה לאדם וכדאי' בתיקוני' מעשיה נפשין מיצירה רוחין מבריאה נשמתין לא נשאר טעם זולת זה:

[ב] מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ואחר כך