מקור חיים - א צז

להגיד לאדם בדרך רמז כמה המעשה שלו גורם למעלה וכך הוא אומר התבונן אם צדקת מה תתן לבוראך לפי כי פעמים אין שם רק הויה וכ"ח אותיות שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' רוצה לומר כי משם הויה פשוט יגדל ויתפשט המלוי עד שיהיה כ"ח בגימ' ולכן יאמר אם צדקת אז שם מ"ה תתן לו לבוראך לפי שמתמלא ומתפשט שם הויה ע"י מעשיך הטובים ונעשה מ"ה בגימטרי' ונודע אשר הוא אדם בגימ' אמנם ורבו פשעיך מה תעשה לו כלומר מהתפשטו' שם מ"ה הנזכר חוזר ומתמעט כביכול ונעשה מספר לו כזה יו"ד הו"ה לפי כי אות יוד לעולם לא יתמעט כנודע ליודעי חן ולכן יאמר נא טוב והגון הוא להיות כל אדם לובש טלית קטן לפי כי כן הוא גם כן למעלה כדאיתא פ' פנחס דף רכ"ו וז"ל אמר קב"ה למשריין דלעילא מאן דמצלי וכו' לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחזון סימנין אילין ביה דיהיב גרמיה בי' בעשר תקונין דילי וכו' סימנא חדא דיהא רשים בצלותיה בתכלת בכנפי מצות ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון דיוקנא דיליה עכ"ל לענינינו עוד שם נאמר ז"ל ובג"ד אוקמוה שיעור הציצית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והאי איהו דאתמר בי' ונער קטן נוהג בם והאי איהו נוהג בארב' חיוון דאינון ד' ואיהו כליל שש מעלו' לכסא דאינון ו' ובגין דאיהו כליל עשר מתלבשין ביה עשר ספיראן וכו' הנה מבואר מזה הסוד של טלית קטן שילבש האדם על כונה זו ועוד הובא לקמן דף רכ"ז וז"ל ותרין גוונין רשימן בטלית חד חוור וחד תכל' וכו' ועל תרין גוונין רמיזין רבנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן למהוי ברתא דמלכא ק"ש יחודא דקב"ה כליל מתרין גוונין אלין דאינון יהוה אדני רחמי ודינא וכו' למהוי כסא דין וכסא רחמים וכו' אלא לקבל כרסייא דאי' לי' ע"ב גשרי' דיהא בר נש רשי' בע"ב קשרי' וחוליין דציצי' וכו' דאינון ח"י קשרים וחוליין לכל סטרא דכרסייא דאיהו ה' לכל סטרא בד' חיוון דכרסייא דאינון ד' ושית דרגין דכרסייא וכו' שש מעלות לכסא דסלקין שית מאה ציצית בתרין יודין ואי חסר יוד הא חיריק באתר' הכי סלקא בכל סטרא בד' כנפי ציצי' ותלת עשר חוליין דציצית אינון תרי"ג וכו' והלשון ארוך שים לבך בו כי הנה כמה חשבונות וסודות נמצאו בו שראוי לכוין האדם בהם או בקצת מהם כפי רוחב לבו ושכלו והנה נתבאר הכוונות של הטלית קטן וטלית גדול הכל באורך והצורך הגדול ללבוש טלית גדול בשעת התפלה מפני כי כן צוה ה' למשריין דלעילא לא תיעול בהיכלא דא צלותא מאן דלא רשים בסימנים אלין בכנפי מצוה כנ"ל:

מצוה לאחוז הציצית ביד השמאלית וכו' הנה לא נעלם מעין כל קורא בזוהר כי הכלה תמיד היא נאחזת מקו השמאל שלכן היא נקראת בית אלהים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית ואיתא בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד ולכן מצוה לאחוז הציצית שהוא דוגמא לכלה עם הצדיק כנ"ל.שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וזה שיהיה ביד השמאלית הוא יהיה רמז למש"ה שמאלו תחת לראשי ויתן אותם כנגד לבו כשאומר והיו הדברים האלה על לבבך והיינו משחז"ל ששאלה כנסת ישראל מהב"ה שימני כחותם על לבך אמר לה הב"ה בתי לא שאלת כהוגן הלב פעמים נגלה פעמים מכוסה אבל הן על כפים חקותיך וכו' ולכן להודיע לעין כל שהב"ה עתיד לקיים שאלת כנסת ישראל שאמרה שימני כחותם על לבך והוא אמר לא אלא ביד לכן נותנים הציצית כנגד הלב שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך והיינו הרמז לדברים ששאלה כנסת ישראל מן הב"ה והיו על לבבך להאמין כי כן יהיה והם נתונים ביד לקיים מ"ש הב"ה הן על כפים חקותיך ואף על גב כי מה שאמרה שימני כחותם הם התפילין מכל מקום התפילין הם מבפנים על הלב ממש כדלקמן אבל ענין זה היינו כנגד הלב מבחוץ שהם כנגד הל"ב חוטין של הציצית והסוד כדאיתא ויקח אחת מצלעותיו כתרגומו מסטרוהי:

טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך לקיים מש"ה ישר יחזו פנימו כדאיתא בזוהר כשמסתכל עין עליון בעין תחתון ונאמר אשר עין בעין נראה אתה ה' ונאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון דאף על גב שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה ולא נתקיים אמנם לעתיד מתקיי' כי עין בעין יראו אימתי בשוב ה' ציון וכדאיתא באדרא רבה:

יש נוהגים להסתכל בציציות וליתן אותם על העינים. כשאומר וראיתם אותו ועיקר הכונה הוא להמשיך אור בציציות שהם בסוד הכלה שנאמר בה מכנף הארץ כנזכר לעיל והוא סוד מ"ש בזוהר בסבא דמשפטים עולמתא שפירתא דלית לה עיינין שמדבר על רחל לפי שנאמר ועיני לאה רכות אמנם רחל אינו משבח אותה בעינים אלא ורחל היתה יפת תאר וכו' ולא זכר בה בחינת עינים ואין הענין מדבר בנשמה כמו שחשבו המקובלים ראשונים ולכן צריך להסתכל בציצית פעם אחר פעם כדי להמשיך לה בחינת שני עינים אמנם בהסתכלות פעם ראשונה תכוין בשם אהיה דההין העולה קנ"א תסיר השורש שהוא כ"א נשאר ק"ל בגימטריא עין בהסתכלות פעם שניה מכוין בהויה בהבאה כזה יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא הרי בגימטריא ק"ל כמנין עין וממילא משתמע כי ימשך הארה נמי לאדם המתכוין בזה כך פירש מורי הרב האלהי זלה"ה:

גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו' מאחר שהנחתי כי המצות השורש שלהם הם בשיעור קומה העליונה ומאן דפשע בחד מנהון כמאן דפשע בגופא דמלכא שנאמר הפושעים בי כנ"ל התבונן בשכלך כמה שיעור ראוי להיות לאדם זה ועוד אחז"ל למלך שאמר לעבדו הבא לי מרגליות אחת טובה ולאחר אמר הבא לי זכוכית אחת ושניהם לא הביאו כלום כי הנה אין ראוי להעניש אותו שלא הביא המרגליות לפי כי לא תמצא אמנם ירבה העונש על אשר לא הביא הזכוכית המוטלת באשפה כך בזמן התכלת שלא היה מצוי בנקל אין להעניש עליו אבל על הלבן הנמצא בריבוי המתרשל ואינו לובש אותו ואינו מניח ציצית בפרט בתפילת המנחה שהוא עת רצון כמשחז"ל לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו ז"ל לא נענה אלא בשעת המנחה וכו' ולכן עונשו גדול ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ הוא ארץ החיים וינערו רשעים ממנה ר"ל השורש שיש להם שם כנודע והזהיר בציצית זוכה ומקבל פני שכינה